..Just Another Me..

אז עבר וחלף לו עוד שבוע,קצת עמוס,קצת מטומטם...אבל נחמד דווקא..

לא זוכרת מה היה בביצפר עצמו,כנראה היה משעמם..

חוץ מיום חמישי,

שזה היה כנראה היום הכי מצחיק שהיה בכל חצי שנה שהספקנו ללמוד..

היה פסטיבל סיום סמסטר כזה שבו היו כשרונות צעירים ששרו..

היה כל כך יפה.. נהניתי מכל רגע :)

האנשים ששרו שירים שרו אותם נחמד,בינהם היו באמת אנשים עם פוטנציאל אדיר לשירה..

וגם את רוב השירים הכרתי,והיה ממש מגניב שם

ואז,שמו לקט שירים של בערך בית 1 לכל שיר..

ואחר כך יצאו המורים ..וואו איזה מצחיק זה היה..

כל אחד לבוש בהתאם לשיר שהוא שר ולבוש בפאה של הזמר/ת

בקיצור,הם גנבו את ההופעה,ואני כצופה פשוט נקרעתי מרוב צחוק!

ולרוב המורים ששרו(נניח כמו שרית חדד) אז הם בכלל לא מתאימים לתפקיד וזה היה המצחיק..

והיו מורים שהתפקיד ממש התאים להם..וזה גם היה מצחיק,כאילו כל הפוטנציאל החבוי בהם פרץ החוצה.

זה היה ממש משעשע :)

קיבלנו גם תעודות יום חמישי.

יצאה לי תעודה חביבה :)

ממוצע 92.8 (:

ובתנך קשה לי אז זה בסדר..חח

ואפילו לאחותי יש תעודה לדוגמא של ממוצע 75.8!

אני אוהבת אותה.

הווו יש לי בגרות בהסטוריה ב30.1 ואח"כ אני יכולה לשכוח הכל...איזה כיף זה.

ובזמן כל כך קצר,למדנו יותר חומר מאשר לומדים שנתיים בכיתה י'..

אני גאה בעצמי.

ואחרי הבגרות הזו,הוו כמה דברים יש לעשות ...עם כמה אנשים יש להפגש..

cant wait!!

ראיתי גם אנשים שלא ראיתי כל כך הרבה זמן..

אחד,שבקושי בא לביצפר..

וכל כך שמחתי לראות אותו ולחבק אותו..הוא גם חיבק חזק..אז בכלל..

התגעגעתי.

לא יודעת,אפילו לראות אותו..להחליף איתו מילה אחת או שתיים..

לחבק אותו..למרות שדוחפים אותנו וזה קצר..עשה לי כ"כ טוב :)

וראיתי עוד אחד,שלא ראיתי בערך חצי שנה

הוו אותו ראיתי בהפתעה,והיה ממש מגניב לראות אותו חח

גם אליו התגעגעתי.אבל לא כמו לראשון.

פגשתי אותו באוטובוס,ואז ישבנו ליד התחנה ופטפטנו איזה שעה :) חחח

צחקתי הרבה,סיפרתי שטויות כרגיל,והתעדכנתי בחייו וכאלה..

הייתי צריכה את זה.

ועכשיו,עכשיו אני מתגעגעת לאנשים.

עוד אנשים..

הרבה תכנונים יש בראש...

במיוחד אחרי הבגרות.

הרבה אנשים להפגש איתם,

הלוואי וזה יצא לפועל.

אני מתגעגעת.

ומתה לחבק את אותם האנשים שאני רוצה.

שאני באמת רוצה .. לחבק P:

ובינתיים,אלך ללמוד :)

החסרון בהשגת מטרות הוא..

כשאתה משיג את מבוקשתך,אתה עדיין נשאר לא מסופק.

זה מה שלמדתי היום.

זה מה שקורה לי...כרגע

אני מציבה לעצמי מטרות..אתגרים..

אני כל כך נחושה בדעתי לבצע אותן...את המטרות,את האתגרים,את היעדים...להתגבר על הפחדים שלי ולהמשיך להשיג..

להתגבר על חוסר הכוח והעצלנות ולהשיג..להתגבר על הדעות המנוגדות של אותם האנשים שמתנגדים לביצוע מטרותיי..

ואז,

כשאני משיגה את זה...כשזה סוףסוף כאן..מונח לידי..וכשהמטרה הושגה..אני כל כך לא מסופקת מעצמי..

ז"א כן,תחושת גאווה מסוימת רצה במהירות הבזק בראשי,ואז..

ואז 0.

אני מתחילה מאותו ה0...

האפס הזה הוא כל כך משמעותי שזה גורם לי להאמין שכל כך הרבה דברים נעשו סתם..ללא משמעות מסוימת עבורי..או עבור אנשים אחרים..

האפס הזה הוא כל כך מעצבן שכל פעם שאני מגיעה לתקופה הזו,אני פשוט רוצה להשתנות..כל כך..להתחיל הכל בדף חלק,ולא מאפס.

ואלו הן נקודות משבר שלי,שבהן אני מחפשת במה להעסיק את עצמי,אילו מטרות להציב לעצמי..מה לעשות עם הדברים.

ואז,אני דורשת חידוש. שינוי. התחדשות. משהו שהוא לא רגיל..

כי אני כבר לא מסתפקת מאותו הדבר שיש לי עכשיו.

כי כבר נמאס לי..ואני רוצה לחיות...אני רוצה אש בחיים שלי,שתמיד יהיה מעניין בהם,שיהיו מגוונים,שלא יהיו אפורים..

אני צריכה חידוש כדי להרגיש טוב עם עצמי...לפחות לזמן מה..לפחות בשביל לחוש שאני שונה.

שאני משתנה..לטובה..מבחינתי. ולא אכפת לי מה האנשים חושבים באיזה כיוון אני משתנה..

אני פשוט אשתנה. לטובה.

זה מה שאני מרגישה בחידוש שאני זקוקה לו.

אני קולטת עכשיו,שכנראה כשאני אגדל...ולא יהיה לי כיף יותר וארצה שינוי,אני פשוט אעזוב את העיר,ואתחיל בחיים חדשים בעיר/ארץ אחרת.

אני כל כך טובה באדפטציה(הסתגלות)...אני יכולה לשלב את עצמי ולטעם את עצמי כל כך,שלא ידעו שאני שונה מהם. מאף אחד.

אני כל כך טובה בדברים שאני עושה בלי לדעת שאני עושה אותם..

אבל אני גם לא יכולה לחיות בלי אתגרים :/ אני צריכה טעם לחיים..

טוב ועכשיו אספר מה גיליתי על עצמי לאחרונה (:

-גיליתי שיש לי יכולת עצומה לספק אנשים מכל הבחינות כשרק ארצה את זה..אם אני באמת רוצה לספק מישהו ולגרום לאותו הבנאדם להיות מאושר,אני אעשה את זה גם אם אצטרך לנקוט באמצעים קיצוניים.(כי כשיש לי מטרה מספיק מושכת לביצועה,אני תמיד עושה אותה ביעילות.)

מצד שני,לעיתים אני אפילו לא מודעת לכך שאני עושה את זה ם_ם. ז"א,אומרים לי "תודה" על כל מיני דברים וכאלה ומסתכלים לי בעיניים בכל מיני מבטים...וזה די מפתיע ומעניין :)

-גיליתי שלי קשה להסתפק במשהו בעצמי. ז"א לא משנה מה אני אעשה,גם אם זה למען עצמי...אני עדיין לא אהיה מסופקת...טוב אולי לרגע..בטחון עצמי גדל ואז צונח..

ובכל זאת,לאחר כל מילוי משימתי אני מרגישה חזקה. וברגע זה יש סוג של חצי חיוך על פניי ומבט רך אך מוחלט וקשה ואני מראה את זה...כל כך..

-אני שונאת לחייך ולהסמיק כשאני שומעת שיר שאני כל כך מכירה ואוהבת...ועוד באוטובוס..כי אז אנשים חושבים שאני מאוהבת. ואני בכלל לא. זה פשוט שיר שעשה לי כ"כ טוב על הלב אחרי ששמעתי אותו לראשונה ברדיו אחרי חצי שנה של הזנחת שיר מדהים זה.

-אנשים רבים מתרחקים...יותר מדי רבים...ואני לא יכולה להחזיק אותם ולהגיד,תשארו איתי...תחבקו אותי עוד קצת..דברו איתי...ספרו לי..אני אקשיב,אני כאן ואני אקשיב...והם מתרחקים.

לא זה לא רק התרחקות נפשית,זה גם פיזית...כל כך קשה :( שונאת את זה.. שונאת מרחק. למה אין מעלית שתביא אותי לכל האנשים שאני רוצה להיות לידם..עכשיו.

חבל שאין משהו שיביא אותי אליהם,ואחבק אותם כשרע להם....לא כיף לי כשרע לאנשים שאני אוהבת ואני לא יכולה לעשות כלום בקשר לזה..כזה חרא :(

-אני גם גיליתי שהרבה פעמים שאני הולכת ברחוב עם עצמי,לבדי..אני מתחילה לחייך כשאני חושבת על משהו!! ואז אנשים חושבים שיש לי בעיות נפשיות שאני מחייכת לעצמי ושוב- מאוהבת.

-יש אנשים שאומרים לי דברים כאלה יפים...באמת.. שאני יפה,חכמה,חמודה(שונאת את הביטוי הזה),פנים,עיניים,מבט,חיוך,גובה(?) בלבהבלהבה...ואני...אני פשוט מתקשה להאמין שהם באמת מתכוונים לזה.. די קשה לי גם להשלים עם מה שהם טוענים..זה לא מרגש אותי משום מה...כנראה עוד לא פגשתי מישהו שיעשה לי פרפרים בפעם שאשמע את הדברים האלו..ואולי גם אאמין.

(אבל אני בשלבי נסיון התמודדות עם טענות אלו..עד כה מתבצע בהצלחה (: התחלתי להשלים עם זה שיש לי שיער נחמד..רק חבל שהוא נהיה ארוך מדי וריסים שאומרים שהן רועדות אצלי כל פעם שאני מסתכלת לאנשהו ^_^..וגם..אני משלימה עם הגובה שלי. סבבה לי ככה. יש הרבה יתרונות בגובה שלי (: . כולם מציינים גובה כשהם רואים אותי חחח...התחלתי אפילו לאהוב את זה.)

ומסתבר שכשאני מכירה אנשים חדשים,אני מתחילה מזה שאני מספרת...פשוט שופכת הכל על הבסיס שלי כ-אני עצמי. ואז גם האנשים...ואז אנחנו מוצאים המון דברים במשותף,גם אם הם הכי שוליים.

טוב קיצר.

אני צריכה שינוי...וחידוש..

השיער שלי כבר נהיה ארוך ואמא לא רוצה לספר אותי ):

גאד. גיליתי שהשיער שלי זה הדבר שכל כך משפיע על היחס שלי כלפי האנשים...חחח ולא להפך. בעצם זה הגיוני,כי כשאני מרגישה בנוח,אז הכל בסדר..

אני צריכה שינוי..

בכל אופן, אני אשנה...

ואז שוב יהיה לי מרץ לשפר ולעשות דברים...

אני צריכה חיבוק חזק....שבא מרצון. ולא מתוך רחמים ש..וואו. מישהו צריך חיבוק. נו טוב.

אני רוצה מישהו שידע לחבק מהלב...שכל האהבה והאכפתיות יסתכמו בזרועות פתוחות לרווחה...ויסגרו כשאני תחת כנפי ההגנה...וחמימות.

אני רוצה לצלול עמוק עמוק בתוך העולם הזה...ולא לצאת משם..כי ככה הרגשתי..

שהזמן שלא חיבקתי/היתי מחובקת...פשוט עבר כל כך לאט...

ואז כשהחיבוק מגיע...אותה ההרגשה שאתה שרוי בה...הצלילה הזו לעולם בלתי ידוע בלי להבין שעבר כלכך הרבה זמן מאז החיבוק האחרון..עצם עומק העניין,והאי רצון לעזוב...פשוט להשאר ככה..

טוב סילחו לי שגלשתי לנושאים אחרים. אני חיפשתי פואנטות.

בכל אופן,אני אמצא לעצמי מטרות ואשיג אותן..זוהי השאיפה שלי.

I shall find one,dont u think..?

והנה עוד שבוע עבר לו ..

גאד זה כזה שבוע הזוי!!!!

כל כך קר לי..

אני חושבת שכרגע,בזמן שאני מקלידה..אני לא מרגישה את אצבעותיי..לא מרגישה..

כל כך קר..

הרבה סוודרים,מעילים,גרביים,מכנסיים,שמיכה...ועדיין קר

אני עדיין חושבת שהדם שלי טיפש,לא רוצה לחמם אותי,או את הגוף שלי..

רעד עצום...פחד.רוצה שזה יפסיק..אבלזהלא.

גשם..

כמה אני אוהבת את הגשם..

לבהות בגשם...ללכת בגשם..לרוץ בגשם..לחייך בגשם..

לראות טיפות ולנסות להזיז אותן על שמשה..כמה הרבה כיף זה!

אני אוהבת שהטיפות נופלות עלי...אבל לרוב אני מרגישה אותן על השפתיים שלי..זה נחמד.

אוהבת ללכת לביצפר..לבד..עם עצמי..מאחרת לשיעור..ולא מזיז לי..

הולכת ופוסעת בדרכי,עם אוזניות ומוזיקה...על גשם...על אותו הגשם שמטפטף עלי..

אבל אני מרגישה קור..

עדיין.

בתחילת השבוע היה לי נחמד. (:

טוב לדעת שהדברים הכי קטנים גורמים לחיוך אצל אנשים...

אממ..

אחה"צ נחמד היה לי. למרות היום הלא מוצלח בביצפר. למרות ההרגשה שמשהו הולך לקרות לי...פחד..חשש..

פשוט,יום לפני כן..הותקפתי בהרגשה פנימית מפחידה..שמשהו יקרה..ואני לא בטוחה מה..

נשימות כבדות,רעד..שוב,אני שונאת לרעוד. אבל הפעם זה היה מפחד יתר מאשר מקור..סיפרתי את זה לשני אנשים..הם לא הבינו בדיוק למה אני מתכוונת...הם רק ראו את התגובות

באותו אחה"צ קיבלתי 66 בהסטוריה,כל כך קוויתי שזו הסיבה לאותה ההרגשה ..

שכחתי מזה,ונהניתי באחה"צ (:

תודה. היה לי כיף.

היה גם ערב קבלת מלגות הצטיינות,היה גם שם נחמד.ראיתי את המורים שלי שאמרו לי שהם כל כך גאים בי ובלהבהלבה...

אבל יותר היה אכפת לי מהמשפחה,שאמא שלי באה,ולמרות שלא הבינה כל כך אנגלית,היא הייתה גאה בי (: וזה הכי חשוב..

כרגע,די רע לי..

לא יודעת למה..

גם קר לי..יותר מדי

וגם קרו די הרבה דברים השבוע,חחח ובכלל בזמן האחרון..

ובכלל,

אני בנאדם שכל כך אוהב לסבך דברים... ז"א,זה לא שאני עושה את זה בכוונה...אבל..אני עושה את זה :/

ואם כבר מדברים על זה,אז גם הסקתי לעצמי,שהתחלתי להגיד אמת...לא בהקשר של אמת-שקר..אלא,להגיד באמת מה אני חושבת או מרגישה..

זה ממש מפחיד אותי..חח אבל כשאני עושה את זה,אני לא שולטת על עצמי..ומרגישה כל כךבטוחה בעצמי..ועכשיו,אני מהרהרת לי..כי..לרוב פשוט הדחקתי דברים בתוכי,והפנמתי הכל..ועכשיו לא..וזה כזה משחרר.

עכשיו אני מרגישה יותר טוב עם עצמי בקטע הזה,שאני אומרת בדיוק מה שבראש שלי..ולא משלה לא את עצמי,ולא את האנשים מסביבי שהכל טוב ויפה.

וגם אם אני פוגעת,אני מצטערת. אבל,תמיד חשבתי..."מה שלא יודעים,לא כואב"

ועכשיו,הבנתי..שעדיף שיהיה קצת כואב,מאשר שיהיה כואב מדי לכולם.

אז,די נפתחתי מהבחינה הזו.

ותודה לאל,אותו הדבר שחששתי ממנו לפני כן..קרה.וכמו שחשבתי הוא לא היה חיובי במיוחד..

כשזה היה,ידעתי שזה מה שיקרה..

הם גם תכננו את זה..זונות.

וואי איזה שקופים האנשים האלה -.-

לא אוהבת כאלה.

וגם גשם,שוב נרטבתי..וכל כך כאב לי הראש..

אבל לא משנה,אל תסתבכו בנסיון להבין... (:

פשוט,עכשיו אני מסיימת את השבוע,בנימה לא אופטימית במיוחד,אבל עדיין,עם חיוך...כי אותה ההרגשה הלא נעימה שתקפה אותי בתחילת השבוע..עברה (:

ולא,אני לא מנסה לשכנע את עצמי שאני חושבת לעצמי כל מיני דברים,ולא מדמיינת או הוזה..אני פשוט מרגישה. וזה עבר. עכשיו אני יכולה להגיד את זה בבטחון שזה עבר..וטוב שכך.

אממ..אני אוהבת ריסים,אנשים ותותים :)

וגם..

גיליתי שאני יכולה לשלוט באנשים...זו ההרגשה שהוענקה לי במשך השבוע הזה...וזה כזה טוב..

אני יכולה לגרום להם לחייך,אני יכולה לגרום להם לשמוח,לצחוק,לשתוק,לחבק,לעשות מה שבא לי..

אפילו לגרום להם לסבול קצת אם רק ארצה(:

אני חופשייה לפעול...איך שמתחשק לי.

ועכשיו,הבנתי..

שהם בעצם...מונחים על כף היד שלי..ואני יכולה לעשות ה-כ-ל.

איתם,בלעדיהם,עליהם,בהם.

ומעכשיו

כל העולם בידיים שלי..

:]