לפעמים(גם אחרי חודש) אני מוצאת את עצמי חושבת איפה כדאי לי לפרוק את המחשבות והעצבים שלי ובמי להכניס את זיוני השכל שלי.
עד לא מזמן היה לי צורך בבלוג לתיעוד,לתיאור אירועים. סבבה. עבר לי. עכשיו אני לא באמת זקוקה לזה,יש לי דרכים אחרות לזה.
עכשיו החלטתי שכאן אני אדבר על עומק,על משהו יותר משמעותי בשבילי, על רגשות ומחשבות וכל מה שמסביב.
אני לא מתביישת להיות מאושרת,אני לא מתביישת להיות מאוהבת,ולא מתביישת להגיד כשאני עצבנית,או משועממת.
אבל יש בי תכונות מעצבנות,שאני שונאת.וזה הזמן לפרוק.
חבל שאני אימפולסיבית,באמת,לא תמיד חושבת על הכל,חושבת רק על עכשיו,מצידי הכל סבבה באותו הרגע שאני פועלת,זה עושה לי טוב ואני נהנית מזה. אבל כשמגיע רגע אחרי זה,אין לי מה לעשות :/ כי בחרתי להתעלם מהעתיד הקרוב הזה. כמו להבריז מביצפר כשהבגרות בפתח וכאלה.
אז אני נזכרת להצטער על דברים כאלה או אחרים,או פשוט להגיד חבל. ולהמשיך הלאה. אבל זה קורה בתקופות מסוימות.
אבל אין דבר יותר טוב מלא להצטער אחרי שעושים משהו שרוצים כלכך,ולא חושבים על מה שיהיה אח"כ..חחח באמת,
לפעמים אני כל כך שמחה שאני אימפולסיבית (:
חבל שאני ספונטנית. מעצבן אותי שאני יותר מדי הולכת עם הזרם,אני יודעת..זו אחלה תכונה בתחומים מסוימים כשבאמת לא טוב לתכנן הכל כי תכנונים תמיד הולכים לאבדון,אבל אני מדברת על דברים אחרים.
אני בנאדם שלרוב יודע מה הוא רוצה מעצמו,אבל בין היתר יש לי מגוון אפשרויות להפתח לדעות של אחרים,שגם איתם אני זורמת.
אני נהנית מזה,והולכת עם הדעות של אחרים,וגם מקבלת אותם. לפעמים משתכנעת גם מזה. חבל שאני ניתנת לשכנוע בקלות.
ואז נוצר מצב שאנשים חושבים שאני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי ועושה רק מה שאומרים לי,וזה לא נכון. מצפים ממני לדברים שאני לא תמיד יכולה לראות שיש/אין לי אותם. מורים האלה למשל..שונאת אותם.
חבל שהעולם כזה צפוי,ישנם דברים כמו הורוסקופ מטומטמם,שבגללו כל היום הולך ומת לי.למה? כי אני נוטה להאמין לזה.
אבל כדאי לי לבחור להאמין במה שמתאים לי ולא בכוכבים האלה,שכל אחד רושם את מה שבא לו וזה ממש משפיע עלי :(
חבל שאני יודעת ומרגישה את מה שצפוי לקרות,כמו שאבא שלי שבר את היד ויום לפני זה לא מצאתי לעצמי מקום ודאגתי..בלי לדעת למה..שונאת את זה. תודה לאל זה היה רק שבר קטן,לא משהו רציני במיוחד,ואבא התברך בחודש חופש מהעבודה,ונח כמו שצריך אחרי כל השנים של עבודה בלי הפסקה.
אבל ההרגשה הכבדה הזו,זה כבד לי.
כמובן, אני שמחה שאני עקשנית,שזה די סותר את מה שרשמתי הנ"ל,אבל ישנם נושאים שאני לא מוכנה אפילו להתווכח עליהם.
כשאני בטוחה במשהו,חבל על הזמן של מי שמנסה לריב איתי ולהוכיח שהם צודקים.
במקרה כזה אני מקשיבה לטענה של אותו האדם,מנסה להבהיר את הדעה שלי,ואז אומרת שיחיה עם אותה הדעה שלו.
בסוף אני צודקת.
אני שמחה גם שאני הרבה יותר פתוחה לאנשים,קל לי לדבר איתם,קל לי להתחבר לאנשים,אני נהנית גם ממיונים בצבא חח גם אם זה
מעייף רצח.קל לי לצעוק על אנשים ולהגיד מה שאני חושבת,כי אני שלמה עם הדעה שלי לגבי אותו הנושא שאני צועקת עליו חח
כיף לי שמקשיבים לי. גם אם זה דברים שטותיים.אני אדישה יותר לדברים הנכונים,כי אין טעם ללחץ מיותר,אין לי עצבים ללחץ.
אני גם שמחה שאני יודעת לשמח,להצחיק וכאלה,אני יודעת לגרום לאנשים להרגיש רצוים,אהובים ומאושרים,אני נהנית מזה- זה עושה אותי מאושרת. אז אם מישהו קורא את זה ולא שימחתי אותו,אז כנראה שעוד לא הייתה הזדמנות,או שאני לא מכירה אותך מספיק כדי לשמח אותך.
אני אוהבת להיות שטותית וילדותית בזמן הנכון ועם אנשים נכונים.אני אוהבת להשתגע,להשתחרר,לדבר על דברים שהיו מגעילים כל אחד אחר שלא קרוב אלי מספיק ולא מבין אותי מספיק,לצחוק מכל הלב,לצעוק עם רגש בלי בושה,להתנהג בטיפשות (: ולהנות מזה.
לא כל אחד מסוגל לזה,כל אחד מדחיק את היותו משוחרר,כל אחד לחוץ יותר מדי,יותר מדי עונה על ציפיות האחרים. אני לא כזו. אני שונה מאחרים (: וטוב לי ככה.
בקיצור,אני אוהבת להיות אני.
אני פתוחה,אמיתית,כנה,וחכמה יותר.
גם אם אני משתנה מדי פעם,אבל זה רק לטובה.
אני אוהבת את מה שקורה לי,
אני מאוהבת וטוב לי [:
עכשיו אני באמת שונה (:
הקטע הוא ששנת 2007 זו עדיין שנת מעבר שלי,ושנת שינוי בשבילי.
בדיוק כמו שכתבתי על 2006.
והתחילה בצורה הכי מדהימה שיש!
כמובן יש ימים לא משו,אבל גם אותם עוברים.
שווה לי לסבול כמה ימים כדי לחוות אושר.
אני לא פוחדת מזה.
ככה ש..
2007 הנה אני באה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: