..Just Another Me..

שונאת את זה.

 איך יום אחד מסכן יכול להיות כזה מבאס.

אז בסדר אביך בחוץ,

אז מצוין שמחר שביתה.

אבל עדיין רע לי.

סיבות?

מלא.

קטנות. יותר גדולות. מזעריות. שטוטיות.

סעמק.

וכל פעם מחדש אני מבינה כמה שאני שונאת ערבים של חורף.

בערבים כאלה,לא רק שאין מה לעשות,אלא גם שאתה חולה ומת למות כבר.

אפילו נעימות פסנתר מדכאות אותי..

הדבר הטוב היחידי שעשיתי בסופש הזה,

הוא לנקות את השולחן ואת המגירות שם.

טוב שעשיתי את זה,גיליתי הרבה דברים על עצמי. והבנתי את עצמי יותר.

החזיר אותי אלפי שנים אחורה לעבר..

משום מה זה הווה מן סגירת מעגל בשבילי.

מצאתי הרבה דברים אישיים שלי, כמה הייתי מסודרת אז..כמה תיעדתי,כתבתי,ארגנתי.

חזרתי לרגע להיות אותה האחת שכולם חשבו שהכירו,אפילו אני.

 טוב שהשתניתי,חח.. וטוב ששמרתי את הדברים האלה,כדי שיתנו לי להעריך את המצב הנוכחי ולהעריך את עצמי ואת הסביבה שלי יותר.

וכמובן,ללמוד מהעבר,איך לא..

והיום, מה היום. מבאס :/ וכל אחד מוסיף.

כולם יודעים איך לבאס

מעטים יודעים איך לשמח.

וזה קשה.

משפחה גם כן..

פרגון לא בראש שלהם. אף פעם.

"אני פגשתי מישהי.. כל כך יפה,חכמה,מתוקה..ברגע שראיתי אותה כל כך נדלקתי..היא בדיוק ישבה עם שתי חברות וכתבה משהו במחברת.. החיוך שלה..מרטיט את הלב שלי כל פעם מחדש,השיער שלה..מדהים ביופיו,מתפרע לו בכיוון הרוח.הגוף והעיניים.. הו עיניים,אף פעם בחיים שלי לא ראיתי כאלה עיניים מושלמות. הרבה צבעים משתלבים בירוק,הרבה עוצמה יש לעיניים שלה.. שאני מסתכל עליה,מביט בעיניה...היא כאילו קוראת אותי..נכנסת עמוק לתוכי ויודעת בדיוק מה יש לי בפנים.. עיניים עמוקות כל כך.. אני תובע בהן..המבט הזה..הכל כך מבין, המרגש,השובב,השמח..כלכך אוהב את זה.. הקול שלה..אני נמס כשהיא קוראת בשמי,אומנם לעיתים רחוקות היא קוראת לי בשם..אבל כל כך נעים לשמוע את זה ממנה.. הצחוק...השובב,המתגלגל,הביישן..יש בה כל כך הרבה סוגים של בחורה. והיא כזו יפה,השפתיים שלה..בזמן שהיא מספרת או מדברת הן מושכות אותי לגעת בהן..לחוש את הטעם..לנשק אותה.                                                                                                       כל כך רוצה.."

רשומות.

אז אני כאן,כותבת
אחרי מחלה מוזרה ששרידיה עדיין בתוכי.

אתחיל מזה שאני לא מרוצה מהמצב הנוכחי,
החלק הזה של הפוסט אולי ישמע פסימי,אבל אני חייבת להוציא פה עצבים.
אומנם בכתיבה אי אפשר לבטא את הכעס או את הזעם חוץ ממילות קללה או %$^%*&^%*# סימנים כאלה,
אבל אני אנסה להבהיר את עצמי במילים פשוטות.

דבר ראשון,
יצא שהברזתי ממבחן במתמטיקה,
סבבה לא זהו הדבר המטריד במיוחד,מגיע לי לנוח אחרי כל זה,היה לי חום ונזלת וגרון
אבל ביום שישי החלטתי לנסוע לרופאה ובדרך לקנות תרופות כדי שאבריא מהר יותר,
נסעתי עם אמא ואחות.
בגלל שזה ליד אלנבי,הן פנו לשם וסחבו אותי לשם למטרותיהן,
ולי,לי פעם ראשונה בחיים שלי הייתה רשימה של דברים שאני צריכה לקנות לעצמי,אך כמובן שזה לא הזמן,כי אני חולה.
אחרי כל זה,התרוצצנו ברחובות בערך שעתיים ולא מצאנו את החנות שהאחות המדהימה שלי חיפשה.
לא רק שעייפה אותי,הספיקה לעצבן גם את אמא,ובסוף מצאה את החנות שהייתה מולה כשהתברר שהשעתיים האלה היו בזבוז מוחלט.

ועכשיו לעניין הקניות,
אני הבנאדם האחרון שיודע איך הולכים לקניות,ואיך נהנים מקניות. דבר ראשון,מעולם לא היה לי הרצון ללכת ולבזבז את כל הכסף (שאיןלי) על בגדים או דברים אחרים. אף פעם לא הבנתי למה הבנות כל כך אוהבות שופינג,כבר בניתי לעצמי הערכה שאני לא אישה נורמלית ושיש לי ליקויים נשיים כאלה או אחרים. אבל אין לי. אז נכון אפעם לא היה לי רצון לרוץ לחנות ולקנות הכל. נכון שלא הורגלתי לחיים כאלה חופשיים,גם בגלל עניין הכסף,אבל גם בגלל שאנחנו לא כאלה בזבזניים.[לא כמו האחות המדהימה שלי שלא שמה זין על אפאחד ועושה מה שבא לה וקונה דברים בלי להסתכל על מחיר]. אז תקראו לי חומרנית,אבל לי לוקח זמן להתרגל לעניין.
אין שום דבר רע בזה שאני נפתחת לעולם הזה כל כך מאוחר.רק עכשיו אני מבינה שיש הרבה דברים שמעניינים אותי כמו איפור למשל. נכון אין לי ידע מקצועי באיפור,אבל אני מתעניינת בנושאים האלה ומעניין אותי לפתח את זה. בין היתר רשמתי את זה ברשימת הקניות שלי.
ישנם דברים מסוימים שאני רוצה כדי לשפר את הנוחות[חזיות נו] בהם ולהנות מזה.
ולגבי בגדים,יש הרבה בגדים יפים,אבל הטעם שלי בבגדים עדיין לא מפותח מספיק כדי שאבחר דברים מסוימים מאוד ואלה שאני אוהבת,אני קונה,אבל אחרי השתכנעות ובירורים רבים.אבל אני חושבת שזה בגלל הכסף.
אחרי הכל,אני באמת מסוגלת לקנות חולצה או מכנס בכל חנות (: אפילו מחלון הראווה אני אוהבת בגדים. אבל לא מעיזה לרצות למדוד אותם אפילו,עזבו לקנות.
:/

בכל אופן,
הדבר הכי מדכא בכל העניין הזה,הוא לטייל עם נשים כמו אחות ואמא. אמא רוצה לטובתי,שיהיה פרחוני וצנוע,ואחותי רוצה צנוע,שאני אראה פחות סקסית ממנה,למה? כי היא רוצה יותר קסם אישי ותשומת לב כמובן.קשה לי לכתוב את זה,אבל זה הפחד שלי וזה מאיים עלי. בטח שגם אני רוצה את זה,אבל הרבה אנשים מנצלים את חוסר הבקיאות שלי בבגדים למטרותיהן. כל הנקבות האלה למינהן...
בגלל זה באותו היום הרגשתי לא מיוחדת. כל אחת רוצה משהו בשבילה,ובי? בי אף אחד לא מתחשב,ולא מסתכל לצידי ,אפילו לא כדי לראות אם אני רוצה משהו ואיך וכמה. ואם כבר נכנסים לאיזה חנות מענינת,כולם מזרזים אותי,אני בלחץ,אני שונאת את זה!
אם היה לי יותר כסף,הייתי עוברת את המחסום הזה בקלות...אבל לוקח לי זמן לכל זה. אבל גם את זה אעבור ואולי אתאהב בחוויה הזו.
                                                                              

אם יש משהו שמעצבן אותי,
זה שלא מקשיבים כשאני יודעת שאני צודקת.כמו אחותי הקטנה.
עושה מה שבא לה,משיגה הכל דרך קפריזות ומניפולציות. הורים? אין להם כוח לריב עם המוטציה הזו,אז יש לה רק אותי בדרך.
היום במבחן באנגלית נושא הכתיבה היה "השפעה על הצעירים- חברים או משפחה?" כמה אקטואלי.
האחות הזו,יוצאת על דעת עצמה,חוזרת מבית הספר בשעה שמתאימה לה,ואפילו לא טורחת להתקשר. לפני כן,התקופה המסוימת ביסודי הייתה מציקה לאמא עם הצלצולים שלה שבהם היא הודיעה על כל צעד וצעד שלה. כעת זה לא קורה.
עכשיו זה חטיבת ביניים,גיל ההתבגרות כביכול,והרבה עצבים של כולם.
כשהיא כן נזכרת לשאול אם אפשר ללכת לחברה,ואני אומרת שלא,היא בוכה מולי,מתעצבנת,מודיעה לאמא בטלפון והולכת!
איזה מן דבר זה?! היא לא מבינה שאני האחות היחידה שלה? היא לא מבינה שאם אני לא אדע איפה היא ויקרה לה משהו,לא יהיה אף אחד שיגן עליה?! היא לא מבינה את הסכנות שכרוכות בהסתובבות עם אנשים סקפטיים למינהם?!
אישית,אני כבר לא יודעת מה לעשות. אני האחות הגדולה היחידה,ולי צריך להקשיב. חברים זה זמני,גם אני- אבל אותי אי אפשר להחליף.
מבחינתי העונשים של לקחת לה את הפלאפון כשהיא בבית לא עוזרים,צריך לשים אותה בכלוב ולהרביץ לה כל פעם שתצייץ.
כבר דיברתי עם ההורים,עם החברים,עם כולם והנאומים שלי לא עוזרים לה. היא מקשיבה לי,קצת מזילה דמעה,מחבקת,מבקשת סליחה,ויום למחרת עושה כהרגלה. עכשיו היא הולכת לחברות,אבל מה יהיה יותר מאוחר?!
אני לא רוצה שאחותי המפגרת תהפוך לזונת השכונה. לא רוצה שהגברים המבוגרים יסתכלו עליה ויראו בה אפשרות למיטה.
מחליא אותי לכתוב את זה,אבל אני ממש פוחדת מזה.
כך שאם זה יתדרדר,אני לא אחראית על מעשיי.
והיא,היא לא מבינה שיש לה אחות אחת והיחידה. צריך להראות לה את פולין,ולספר מה עשו עם המשפחות שם. התעללו באחיות מול עיני המשפחה,כמובן חנקו אותם,זרקו ילדים עם ראשים בקירות,וגם שרפו והוציאו גופות- והכל מול המשפחות.
היא לא מבינה את הערך של המשפחה,וכל כך חבל לי שזה ככה. גאדמט.
תלמדו להקשיב לי,אני יודעת מה אני מדברת.

הדבר טוב שקרה אתמול הוא,

שנולד בן לבת דודה שלי!

קראו לו ליאור והוא נולד בריא,גם בתדודה שלי מרגישה טוב.

לשם אני עוד צריכה להתרגל,כי אצלנו במשפחה בד"כ לא קוראים בשמות נפוצים וישראליים כמו ליאור.

ומעניין מי אני בשבילו,דודה מדרגה שנייה? איך זה הולך..

בקיצור,מזל טוב! וטוב שיצאת (:

אךךך הטבע הזה,יום אחד גשמים וברקים,ויום למחרת שמש מסנוורת וחמימה.

כבר עכשיו אני רואה פרחים סגולים היוצאים לאור ומחפשים שמש,

כבר עכשיו הם פה,אז אולי האביב קרב (:

אני אוהבת טבע,כיף ללכת ברחוב ולהנות מהפריחה,אני אוהבת.

סילחו לי על הפוסט הכבד.