..Just Another Me..

אני לא מבינה מה נסגר עם המחשב שלי.

ושוב,לא עידכנתי מלא זמן.

אני שונאת את זה,יש לי כל כך הרבה מה לכתוב,מה להצהיר מה להגיד

אפילו סתם לזיין ת'שכל,וזה מה שאני אעשה כרגע.

ודרך הגב,שיניתי את העיצוב. ההוא לא נתן לי השראה לכתוב.

אז לגבי הביצפר,טכנית נשארו לי רק 2 בגרויות. מתמטיקה ותנ"ך,ובגדול זה עוד 2 בגרויות של מועדי ב' באנגלית ומתמטיקה.

אני לא מאמינה שאני עושה מועד ב באנגלית. במקצוע שאני הכי אוהבת. במקצוע שמעשיר אותי בידע לא רגיל.

אבל אני פשוט לא יודעת לקרוא הוראות :/ ,בכל אופן,לעשות בגרויות באנגלית זה כיף :) למרות שזה מתיש קצת.

העובדה המתסכלת יותר היא שהנושא העיקרי שאני דנה עליו עם חברים,זה הביצפר המעפן הזה.

ולא אני לא מספרת כמה שכיף לי שם וכמה שאני נהנית שם בהפסקות.

אני מתבייכנת להם עד כמה שבגרויות זה חרא. עד כמה שהתקופה הזו של לבוא לתגבורים לשעתיים,

ללכת,לחזור הביתה ולא לרצות לעשות שומדבר.

אפילו החשק לעשות דברים שאני אוהבת עבר לי.

האופטימיות הזו שיש בי,מעורערת מאוד.

מצד אחד אני יודעת. אני מרגישה שזה בא. וזה כבר בא כמה פעמים,ויבואו עוד.

הזדמנויות רבות,חוויות, זכרונות טובים.

מצד שני אני יודעת שהכל סתם. לשומדבר אין תכלית. לשום דבר זה לא משנה.

הרי כל אחד נמצא בתוך הבועה שלו,הרי כל אחד דואג לצרכיו.

אני לא אומרת שלא דואגים לאחר,אבל כל אחד חי בתוך עצמו.

אני לא אומרת שזה רע. זה דווקא טוב.

כשמשהו קורה,הרי יש לזה סיבה. יש לזה מטרה.

ואני לא מרגישה את זה.

עוד דבר שמטריד אותי לצערי זה הקיץ.

מה אני אעשה אחרי שהביצפר יסתיים לעזאזל.

אני צריכה לעשות לעצמי לוח זמנים צפוף,

אחרת אני פשוט אתעלם מהכל ואשקע במחשבות וברחמים עצמיים שלי.

אסור לי ככה. אני לא ממליצה לאף אחד לראות את המצב הזה שלי.

אני יודעת שיש לי חברים,אני גם יודעת שכרגיל לא יהיה להם זמן.

ואיכשהו תמיד יוצא שהם כן עסוקים,וכן יש להם מה לעשות,ועם מי לעשות את כל הדברים האלה

ולי לא.

אני בבית,קמה,אוכלת,בוהה בטלויזיה,מנקה תבית,יוצאת לקיוסק,חוזרת,יושבת על מחשב עד שעות מאוחרות.ואז ישנה עם רצון לא להתעורר לשיעמום החוזר הזה.

אני אוהבת אתגרים,אני לא יכולה לחיות באותה שגרה משעממת.אני חייבת לעשות לעצמי משהו שיעורר אותי,

שידליק אותי שיגרום לי להשיג את זה.

ובגלל זה אני עסוקה במחשבות מטרידות מה לעשות בחופש.

אני אפגש עם חברים,

אני אלמד לבשל,

אני אלמד את החברים לבשל,

אני אחפש עבודה בתקווה שתהיה לי אפשרות כזו.

אני אקרא הרבה ספרים באנגלית. ובעיברית.פשוט כי חסר לי הרבה ידע.

אני אכתוב הרבה,בבלוג במחברות בכל חור אפשרי. אני בטוחה שאני לא יכולה לחיות בלי לדבר ולספר.

אני אחפש תכונות טובות ואמצא אותן אצלי. תכונות שיאפשרו לי להרגיש טוב עם עצמי.ולאהוב את עצמי יותר.

אני אלך לים ואשתזף עד שאני אהיה אדומה בפרצוף. אני אוהבת שאני אדומה [: זה מתאים לי כ"כ. אני צריכה להשתזף גם בכתפיים.

אני אכיר אנשים חדשים ואכניס אותם לחיים שלי להרבה זמן. אם הם יהיו אנשים טובים.

אני אשתדל לצלם הרבה בכל הזדמנות אפשרית

אני אהנה בחופש הזה בקיץ הזה.

אני אמצא מה לעשות בקיץ הזה.

ואני באמת אעשה את מה שאני אעשה.

And I won't hesitate to do this.

I won't regret it.

And so won't you :)

Your eyes are big when they're so close

Why can't we say goodbye in public?

...

Picture me with you,but you coudn't do it

Everything I said,was true but I coudn't prove it

And I'll admit that there's a web,but it wasn't me who spun it

Now I've made my bed,but you wouldn't lie down in it

Maximo Park-Postcard of a painting

הו סופסוף יוצא לי לשבת ולכתוב פוסט

מתנצלת שלא יוצא לי לעדכן בזמנים תכופים יותר :( זה מעציב אותי. אני גיליתי שאני בנאדם כזה פטפטן,ותמיד יש לי מה להגיד,לרוב להגיד מה שאני חושבת,ולהגיד את האמת בפנים. ופשוט אין לי זמן או אנרגיה...וזה מתסכל..

אז מה קורה לי לאחרונה?

דווקא די הרבה,

אני רואה די הרבה אנשים לאחרונה,מדברת בטלפון,נזכרת במלא דברים .

היו כמה פגישות מגניבות לאחרונה.

קיבלתי כמה טלפונים מהעבר הלא כזה רחוק שלי,

היו כמה אנשים שהיה ממש כיף לשמוע,ולהתעדכן ולדעת שהם מתעניינים גם בך וגם בהווה שלך

והיו כמה אנשים שהיה לי מוזר לשמוע את הקול שלהם,היה הרבה מתח בשיחה,שיחה קצרה מאוד. מהרבה סיבות קצרה. לא מובנת.שונאת כאלה.

אוך כמה אנשים הייתי צריכה לעצור לפני שכל זה היה מתחיל. הרבה געגועים סתמיים יכולתי למנוע מעצמי...זה פשוט נכון.

והיו כמה שהפתיעו אותי לטובה,שמחתי מאוד שהכל טוב איתם עכשיו. שהכל מסודר אצלם שהם שמחים ומאושרים כי ככה צריך :)

נזכרתי גם בהרבה דברים ישנים וטובים שאני אוהבת,ודברים נוכחיים שנמאסו עלי כבר. וכמה שאני רוצה לחיות בהווה,עם הדברים שהיו בעבר.

חפצים,קשרים,חיבוקים,אווירה.

וחשבתי לעצמי על כמה שאני תקועה.ומשעממת,ולא מתקדמת בחיים בשום דבר. על כמה שהמטרות שלי הן סתמיות,על כמה שהצרכים האלה שלי צריכים להתממש דחוף אחרת אני פשוט אאבד את הטעם בחיים האלה,על כמה שאני צריכה לשנות הכל.

אני כל כך רוצה פרפרים,רוצה רגש,התרגשות,ריגוש בחיים האלה,רוצה הצלחה,רוצה חיוכים וצחקוקים,רוצה אופטימיות,רוצה צירופי מקרים מעניינים,רוצה אנשים,רוצה חברים,רוצה הכל.

ותמיד נשארת בלי כלום. נמאס לי.

אני רוצה לברוח מהארץ לעוד כמה שבועות,להכיר עולם,להכיר אנשים,ללמוד שפות,להשכיל,לקרוא ספרים,להיות מעניינת,אני רוצה לעניין אנשים בעצמי.

אתמול היה היום ששבר אותי,כל כך נשבר לי מכל החרא הזה. די כבר עם הרצונות האלה,אני צריכה ליישם את זה כבר! די כבר עם ההבטחות האלה,אני צריכה לעשות את זה כבר!

אני צריכה...

אני מאוד צריכה ..

את זה .

I feel these four walls closing in

Face up against the glass,I'm looking out mmm

Is this my life I'm wondering

It happened so fast,how do I turn this thing around.

Is this the bed I chose to make

There's greener pastures I'm thinking about,mmm

Wide open spaces far away

...

All I want is the wind in my hair,

To face the fear but not feel scared!

...

Natasha Bedingfield-Wild Horses

ושוב אני אוכלת את עצמי מרוב אותה הרגשה שתוקפת אותי כל פעם מחדש...

חוסר המעש הזה....השומדבר הזה..שלא קורה..

וזה תמיד כשאני בתקופת הלחץ...חסר לי אקשן בחיים...אוך איזה טלה צפוי וטיפוסי אני.

אני צריכה משהו שידליק אותי,שירגש אותי,שלא ישעמם אותי.

איפה אני אמצא משו כזה עכשיו. בטיפוס הרים? יכול להיות,אבל לא.

קיצר אני אדע מתישהו,עד שאזדקן.

אמרו לי,שקט לפני הסערה.

ואני....אני נחנקת מהחמסין ): ,אני מחכה לסערה הזו כמו לא יודעת מה...

וכאן אני מקשרת את נושא מזג האוויר שהיה היום,מדהים פשוט.

אני יושבת כאן עם בקבוק 2 ליטר(עם פקק של עין גדי),

ושותה ושותה,ומתייבשת ושותה עוד ופשוט...מרגישה שהגרון שלי מת...

בביצפר זה מרגיש הזוי,אני מקבלת מבחנים שעשיתי,אני עושה מבחנים,הכל הזוי..

אני עדיין לא קולטת איפה אני נמצאת,איזה יום היום,מה אני יושבת וחושבת וחולמת על כל מיני שטויות

אני כל כך לא מסודרת מבחינת המחשבות שלי שזה מבלבל אותי כבר...

משום מה,כל פעם שאני עצבנית על משהו או מישהו,אני יכולה לבלות בבדידות כל כך הרבה זמן...

רק אני והמוזיקה. ואני מתחברת כלכך לשירים ...למוזיקה הזו...למילים האלה..

מוזיקה זה דבר טוב,כשאני שומעת שירים טובים ואיכותיים אני שוכחת שאני עצבנית וזה מרגיע למדי.

אני תמיד אמרתי לעצמי שהשירים נוצרים לפי הצורך,וזה כל כך נכון...

והקטע שממש מדהים אותי,הוא שלכל נושא שבעולם שאפילו לא חשבת עליו ...יש שיר.

כמו השיר ששמעתי לאחרונה שמספר על אישה ששואלת את עצמה למה הבנים אף פעם לא קיבלו פרחים..חחח

זה כל כך מעניין,נהייתי פריקית של המילים לשירים,והכל כל כך מתאים לי.. גם אם אלו רק 4 שורות מכל השיר..

יש הרבה שלמות במוזיקה,הרבה הרמוניה,הרבה קצב והרבה סימטריה ואחידות בשיר,אני אוהבת את זה.

ולמרות הכל,אני אוהבת אנשים.מאוד אוהבת.

ושוב מוכחת הטענה שאני חולה על הריסים של אנשים,זה כל כך מעצב את המבט,כל כך מבטא את הכל..

ושום מסקרה שבעולם לא יכולה להסתיר את הייחודיוּת שבריסים המיוחדות האלה שאני רואה בהן הרבה.

ושוב הוכחתי לעצמי שאני מפענחת מבטים של אנשים בצורה מדויקת למדי.

זה דווקא משעשע ומעניין לראות ולצפות,ואז הוא קולט שאני בוהה בו ואז לא נחמד חחחח

יש גם כאלה שעוברים מהר ומעבירים מבט רץ מהיר כזה כדי לראות אם מסתכלים עליו או אם המישהי הזאת שהוא רוצה שם או לא.

ויש כאלה שיושבים על הספסל כל ההפסקה ובוהים באנשים בתקווה למצוא את זאת שהוא מחפש כל הפסקה. חחח

בקיצור,בנים זה לא עם קשה לפיצוח,כנראה כי גדלתי בינהם (:

בגלל זה קל לי יותר איתם,בחברתם אני מרגישה יותר משוחררת שזה לא אמור להיות לבת סטנדרטית בימינו.

וכנראה בגלל זה הם אומרים שכיף לדבר איתי על כלמיני שטויות ודברים אחרים [:

ועדיין,כיף לגלות דברים חדשים עליהם,הם קלים לפיענוח בעיני. הבנות...להן יש קצת יותר סיבוכים,אבל מבחינת הבנים? הן בלתי מובנות. חחחח

ואנחנו(כולנו) בוחרים בתירוץ הזה כדי לברוח.אבל מה שאני יכולה להגיד,זה שאני אישית חושבת שאני בדרך הנכונה,

כי טכנית אני בת אבל יודעת גם קצת מה זה בן ולמרות שאני יודעת ממש קצת עליהם,

אני יכולה בבטחון להגיד שהם לא כאלה מסובכים כמו שהם מתוארים לנו במגזין לנשים :)

וגם אם יש לי עוד הרבה מה ללמוד,אעשה זאת בשמחה,אני אוהבת ללמוד דברים שאני מתעניינת בהם.

וזהו.

אז עד שאלמד,אסתכל על הריסים ואראה את המבט,כי העיניים שלנו מדברות.

Sounds of laughter,shades of earth are ringing

Through my open mind inciting and inviting me

Limitless,undying love,which shines around me like a million suns,

And calles me on and on across the universe.

Jai Guru Deva Om

Nothing's gonna change my world

Across The Universe-Rufus Wainwright