.. Write it down, before I forget
On May 2004 when I started this blog
The amazing journey I've recorded in words
Write it down, before I forget
How hard it was to write when it felt so bad in my life
And how excited I was to share my happiness online
Write it down, before I forget
How amazed I was to read the comments of the readers here
Write it down, before I forget
How hopeful I still am that these good people are still here.
And if they stopped updating, I hope they are doing well elsewhere
Write it down, before I forget
To thank all of you and myself for writing and reading.
Write it down, before I forget
The love, the smiles, the words to describe
How I love this online place. My blog. My diary. My history.
אלוהים איזה צירופי מקרים קורים לי לאחרונה זה פשוט מדהים.
במקרה נכנסתי למייל שלי וראיתי שיש לי תיקיה בשם israblog
"אוי כמה התגעגעתי!" חשבתי לעצמי... כבר מזמן לא כתבתי
אני אוהבת את הימים האלה שאני יכולה פשוט לשבת ברוגע ולהיזכר בדברים שחוויתי במהלך חיי.
חוזרת לבלוג.
קוראת את הפוסטים החל מהפוסט הראשון שלי בחודש מאי 2004 כמה התלוננתי ואיזו מצחיקה הייתי כשכעסתי על מישהי שגנבה לי טיפקס מהשולחן
כמה נהניתי לקרוא פוסטים משנים שבהם הייתי מאושרת, רואים את זה במילים וזה מדהים וכיף לקרוא.
כמה תגובות הייתי מקבלת וזה שונה מכל פייסבוק שמראה שאנשים לחצו לייק כאישור שראו את הפוסט.
בתגובות היו תגובות לפוסט, רגשות, מחשבות, הזדהות ..
כמה מפורסמת הייתה הפלטפורמה הזו שכללה גם תוכן ולא רק יופי חיצוני. כמה עמוקה הייתה תקופה שבה הייתי בגיל ההתבגרות, איך התלהבתי ממפגשי ישראבלוג שהיו מארגנים בגג קומה 3 של עזריאלי.
מצד אחד אני חושבת לעצמי "איפה כל זה היום? לאן נעלמו הימים הטובים של פעם?"
ומצד שני אני יודעת שאני אגיד את אותו הדבר בדיוק בעוד 10 שנים על הזמן של עכשיו. אני מסתכלת קדימה ורואה את זה.
שצריך להנות מהיום הזה ומהתקופה הזו כמה שיותר, כמה שאפשר. אני תמיד צמאה לעוד אנרגיות טובות ולעוד חוויות טובות וחיבוקים ונשיקות ואני יודעת שאם אין לי את זה עכשיו ,אז טוב גם בלעדיו! את המשפט הזה כתבתי באחד הפוסטים בשנת 2006.
"פששששש גם לי יש פנינה חכמה!" אני חושבת לעצמי 
תמיד ידעתי שאני אוהבת לכתוב, אני יודעת להביע את עצמי בכתב טוב מאוד. למדתי לכתוב את המחשבות שלי על הנייר, וזה גם סוג של שיחות שלי עם עצמי כמובן. כי כאן למשל אני לא כותבת בשביל רייטינג.
היום המושג BLOG זה אישה/גבר שמצטלם טוב עם ורד או שנראה מצוין בחליפה או בגד ים. יש גם בלוגים שמלמדים DIY עשה בעצמך וזה רעיון נהדר לבלוג, וגם הרבה בלוגרים בהחלט מתעשרים מזה. ויש כאלה בלוגים שבהם כותבים ומביעים. לא הכל צריך להיות עצות איך ב10 צעדים פשוטים למצוא אהבה או 5 דברים שאתה צריך כדי לחיות טוב.
אני אישית אוהבת לספר על עצמי (ברור) ועל חיי היומיום. על השקפות שלי על העולם שאני רואה מולי ועל חלומות שלי. אני גם רוצה ומתכננת לדבר יותר על דברים שאני מעריכה בחיים שלי ולא על דברים שעושים לי רע.
היום האנשים לא יודעים אפילו מה זה ישראבלוג. לא מכירים את העולם הזה.
כל מה שכולם מכירים זה אינסטוש ופייסבוק וכמה לייקים או לבבות כל אחד קיבל.
ואני מרגישה ברת מזל!
הבלוג הזה תמיד היה ותמיד נשאר מקום מפלט בשבילי. MY HAPPY PLACE. איזה כיף! 
אעדכן גם לגבי חיי מאז הפוסט האחרון לפני שנה בדיוק כי קרו דברים מעולם מאז תודה לאל.
אני כבר (או רק) בת 27. היה לי יום הולדת לפני חודש בדיוק! לא חגגתי באופן מטורף וגם לא ציפיתי לשום דבר. איכשהו הפסקתי להתרגש מהיום שעד כה היה היום הכי מרגש בחיי כי היו בחיי אנשים שגרמו לי להרגיש נאהבת ומאוהבת.
אבל עדיין יש לי אנשים שגורמים לי להרגיש אהובה! המשפחה שלי, החברים שלי והסובבים אותי.
להגיד את האמת, התרגשתי יותר מברכה שכתב אחד החברים שגר בצד שני של העולם. כי הכין אותה בעצמו. כאלה דברים אני מעריכה!
תמיד אהבתי את האמרה:
Spoil me
with things that can't be bought
Like your
time, love and affection
וזה באמת אמיתי ונכון. יותר שווה מכל כסף שבעולם. אבל הדבר שקניתי עם כסף וגרם לי להיות יותר מאושרת מכל אחד אחר- זה הטיול.
עשיתי את מה שלא ציפיתי לעשות, לא העזתי לחלום ולא חשבתי שאי פעם אעשה את זה בצורה כזו.
טסתי לדרום קוריאה לא לשבועיים, לא לחודש, אלא ל3 חודשים. השארתי הכל מאחוריי, תרתי משמע.
הגעתי לעולם צבעוני, מרגש, טעים בטירוף, שמעתי את השפה שאני כל כך אוהבת, טבעתי מאושר כשדיברתי בקוריאנית בעצמי!!
הכרתי המון אנשים ופגשתי חברים שראיתי רק בתמונות אונליין, רקדתי, הייתי בהופעה, הלכתי לבתים של קוריאניים אמיתיים, ישנתי על הרצפה, אכלתי אוכל ביתי, הלכתי לקריוקי וזייפתי כאילו אין מחר, שתיתי משקאות אלכוהולים שמאפיינים של קוריאה כמו סוג'ו ומאקולי, נפגשתי עם אנשים מבוגרים, צעירים, סטודנטים, נשואים, חיילים ולמדתי כל כך הרבה על התרבות המדהימה הזו.
פעם ראשונה בחיים שלי הרגשתי חופשייה. מכולם ומהכל.
"מה, אני לא צריכה לדאוג שיפוצצו את הרכבת התחתית? אני לא צריכה לפתוח את התיק בכניסה לקניון?".
"מההההה? אני יכולה להתקשר להורים שלי רק פעם בשבוע ולהגיד שהכל טוב איתי ולא לדאוג להם שאכלו ושתו והאם לקחו תרופות?"
אני יכולה לבזבז את הכסף שלי איך שאני רוצה, על עצמי! פעם ראשונה חוויתי את ההרגשה של שופינג מטורף. כי אני פשוט לא עשיתי את זה עד כה.
גרתי עם חברה, התקלחתי מתי שרציתי, אף אחד לא צעק עלי למהר לשירותים כי יש 4 טוסיקים ורק אסלה אחת חחחח פשוט תענוג!
וכן, אני שמה לב לפרטים האלה כי הם לא מובנים מאליהם בחיים שלי.
והאנשים שם...והטבע...וההמצאות הקטנות שלהם במסעדות ובמוזיאונים ובפסטיבלים זה חוויה שלא הכרתי לפני.
צילמתי כאילו אין מחר. 400 תמונות ביום כש200 מהם זה סלפי שהנה עמדתי ליד הבניין הזה ופה שתיתי קפה caramel machiatto טעים כזה (ואני בכלל לא שותה קפה בארץ) ופה אכלתי עוגיה כזו יפה בצורת קקי ואיזה בניין מרהיב שאני פשוט חייבת להצטלם לידו.
ואז באמצע הטיול נפל לי הטלפון לשלולית בגשם ונשבר ולקח לי שבועיים עד שהיה לי טלפון חדש. נשברתי גם אני כי תמונות בשבילי זה זכרונות לדורות הבאים. זה חלקים ממני. אבל אז נוכחתי לדעת שאני כל כך שמחה מהבחירה שלי לעשות טיול ארוך. צילמתי כל מה שזז וכל מה שהיה יפה. כי אין מילים לתאר את היופי הזה. אולי אעלה כמה תמונות בפוסטים הבאים.
ומה שיותר מצחיק, זה שזה בכלל לא הספיק לי. אני צמאה וכמהה לעוד. ואני מבינה בתוכי שכל הרומן בחיים שלי עם קוריאה רק מתחיל.
הרגשתי כמו דג ששוחה בים שלו. זה כל כך נפלא להרגיש שייך למקום חדש שאתה עדיין לא מכיר. ואם אני לא באמת מכירה שם שום דבר ואף אחד, אז למה אני מרגישה כל כך קרובה ורצויה כאן? נכון, אני יודעת להיטמע בהמון ולהסתדר בכל מקום שאדרוך, אבל כאן...הרגשתי שזה משהו שלי.
לא יכולתי להישאר שם יותר מ90 יום כי יש צורך בויזה. האמת? לא חיפשתי שם עבודה כי אני יודעת מה הם דורשים וכמה הם עסוקים ועובדים קשה והכל אצלם לא פשוט כמו שזה נראה לתייר טיפוסי. ואני לא רוצה לחיות שם או לגדל את הילדים שלי. אני רוצה לגור שם כמה חודשים פעם בשנה, סתם כך בשביל הכיף! ואז זו חוויה מעולה. זה חלום שלי ואני בטוחה שאגשים אותו. אה כן, ולא היה לי שם מאהב לדבאוני או למזלי. אבל נהניתי לא פחות :)
חחחחח אלוהים הדבר הזה הצחיק אותי כל כך. מתאים לי מאוד לפוסט. ג'ים קארי במיטבו
בקיצור, חזרתי לארץ ישראל היפה והפורחת. פחדתי לחזור לאימה שפקדה אותנו אשתקד עם כל הפיגועים האלה. הייתי ממש בדיכאון כמה חודשים וכל הזמן חשבתי מה לעשות עם החיים שלי. הרגשתי משועממת ממה שיש לי עכשיו.
"משעמם לי כל הזמן!" הייתי מציינת את זה בכל פעם ששאלו אותי "מה חדש?", ועכשיו אני חושבת איזה טיפשה הייתי.
ברפרוף בבלוג בשנים 2005-6 אני רואה את אותם הפוסטים שאומרים כמה משועממת הייתי ולא ידעתי להעריך את זה. אה כן ואחרי כל פעם כזו היה קורה לי משהו מדהים והייתי בן רגע שוכחת ש"החיים שלי משעממים ואין לי מטרה בחיים".
בזמן הפנוי הזה אני מתחילה לעשות דברים מעניינים שכל הזמן דחיתי. אני מכירה אנשים בצד שני של העולם שגורמים לי לחייך ולשמוח. אז כל מי שאומר שהטכנולוגיה הורסת בני אדם- בעיניי זה נכון, אבל חלקית. אחרת איך עוד אפשר להסביר את היכולת ממש לראות במסך אחת את השני בישראל-ניוזילנד ולצחוק באותו הזמן!!! אני מודה לאלוהים ולמי שהמציא את האינטרנט, המחשב והטלפון. כן זה עשה אותי יותר עצלנית אבל אני פותחת לעצמי עולמות שלא הייתי מכירה אם לא היה לי אינטרנט. התחלתי לצייר! יותר נכון לקשקש. אני לומדת how to doodle! וזה ממש נחמד! עד כה היו 6 שיעורים ואני מרגישה קצת יותר משוחררת. המטרה שלי היא לעודד יצירתיות, כי זה גורם לי לפתוח את הראש ולמצוא פתרונות יצירתיים יותר לבעיות מסובכות :)
אני לומדת קוריאנית דרך המחשב והאפלקציות כמובן, וגם, אני כותבת באפליקצית HAPPIER שלושה דברים טובים שעושים אותי שמחה יותר. כבר ציינתי אותה בפוסטים קודמים ואני לא מתחרטת לרגע על כך. תיכנסו אליה ותראו איזה דברים קטנים ופשוטים אנשים מעריכים וזה יגרום לכם לחשוב ....וואלה אולי יש לי יותר מזל ממה שנדמה לי...
אני כל הזמן שואפת להיות יותר פתוחה לדברים חדשים אז לאחרונה נתקלתי גם באפליקציה שנקראת MinuteJournal יש בה משהו שפשוט מחדיר מוטיבציה במשך כל היום. האפליקציה הזו היא רק בשבילך ואתה לא משתף אותה עם אחרים בדרך כלל. צריך לעבוד איתה פעמיים ביום.
פעם אחת בבוקר היא שואלת אותי את הדברים הבאים:
I am thankful for (3 things)
What will make today great? (3 things)
Daily Affirmation ("I am ...")
ובערב שואלת את הדבר הבא:
3 great things that occured today (3 things)
What could I improve upon today?
כל הדבר הזה לוקח דקה. אוקיי 2 דקות ביום כי צריך לעדכן פעמיים ביום
. ולי אישית - הוא שינה את החיים. פתאום אני מסתכלת על החיים בצורה שבה יש לי מקום לשפר משהו. יש לי מקום להגיד משהו על עצמי ולעצמי. "אני חכמה ואנשים רוצים לעבוד איתי" "אני סקסית" דברים כאלה שאף אחד מאיתנו לא מעז להגיד לעצמו בדרך כלל. יש לי מקום לכתוב את זה ואני צריכה ורוצה למלא את זה. פתאום זה נותן לי ביטחון! אני צריכה לחשוב על 3 דברים שיעשו את היום שלי למעולה ואני מוצאת! לא בהכרח כל מה שאני מתכננת קורה, אבל בבוקר יש לי מוטיבציה להתחיל את היום עם חיוך ועם חזון, ובערב אני מסכמת לעצמי את היום וזה מעולה בעיני! המסקנות של שיחות שלנו עם עצמינו בדרך כלל מובעות בכתיבה.
עכשיו יש לי עבודה, בעבודה יש לי יותר זמן פנוי מאשר שאני נמצאת בבית אבל זה רק בגלל שאני ממתינה שיתחיל פרויקט מסוים ואז תתחיל לי עבודה רציתי :) אז ניצלתי את הזמן לכתוב! איזה יופי.
אני רוצה ללמוד הרבה ולשאוף גבוה בקריירה שלי. עוד לא החלטתי בדיוק מה אני רוצה לעשות אבל אני יודעת שזה יהיה קשור ללעבוד ולעזור לאנשים. אני הגדרתי לעצמי יעד שבועי חודשי שנתי ואני צריכה לחשוב איפה אני רואה את עצמי בעוד 10 שנים . כי זו שאלה שנשאלתי ולא ידעתי מה לענות.
וואו.
שמתי לב שהרבצתי עכשיו חפירה ויש לי עוד הרבה מה לומר, ובינתיים אני נזכרת באומנות הכתיבה ובודקת עד כמה אני טובה בזה :)
הפוסט הזה עשה לי טוב, אני שמחה עכשיו 
אז עד הפוסט הבא (שלא יהיה בעוד שנה אלא פחות, מבטיחה!)
תודה לכל מי שקרא,
לאה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
והכרתי בחור, והתחלנו לצאת, ואז הוא נישק אותי ואמרתי לו אל תעשה את זה בחיים שלך יותר. אבל אז כתבתי שנהניתי. מכל רגע. ואמשיך לעשות זאת כל עוד טוב לי.
כינוי: