..Just Another Me..

אני בכלל לא מבינה את התשוקה שלי ללמוד
קוריאנית ולפגוש יותר ויותר אנשים שקשורים לזה, אני לא מבינה למה אני מתלהבת כשאני
רואה ציורי רחוב או כשאני רואה פרח על עץ עם קרני שמש עליu ואני פשוט חייבת לעצור
ולצלם אחרת אפספס הזדמנות להראות לעולם
ולעצמי את היופי שבטבע.

אני לא מבינה למה, אבל אני מרגישה שמשהו כבר
התחיל אצלי עכשיו.

הרבה זמן הייתי בStandby . לקח לי הרבה מאוד זמן להחזיר את עצמי לעצמי. ועכשיו טוב לי.

אני אוזרת אומץ כדי להתחיל לחלום, כי אפילו
לחלום בגדול עד עכשיו לא העזתי.

ועכשיו אני יודעת שהכל אפשרי, וזו הרגשה שממלאת
אותי כבר זמן מה ואני יודעת שמעכשיו אחווה דברים שאני רוצה, בדיוק כמו שחלמתי.

אז מה אם אני לא מבינה,

אני עושה את מה שטוב לי :)