הרתנונית והעולם

אחרי יותר מחצי שנה אני כותבת. יאללה אין לי כוח לרגשנות. (אם היה לי כוח מזמן כבר הייתי רצה אל הקיר. )

אתמול צעקתי על אליס-סתכלו-כמה-אני-מסכנה-ותהפכו-אותי-למקובלת.

היא עיצבנה אותי בטירוף, הייתי רעבה יותר משועל ערבה שנאלץ לאכול את מה שיש בערבה (מה יש בערבה?) וכמובן שאינסטיגטים הישראלים האולטה מפותחים שלי צעקו לי "חינקי אותה! חינקי אותה!"

החלטתי שבגללל שאני באנגליה עדיף שאני אצמד לפיתגם הישן ברומא התנהג כרומני ורק צרחתי עליה בפני כל כיתת המדעים.

כמובן שאיזי-אין-לי-מה-לעשות-חוץ-מלשפוך-משאית-איפור-על-הפנים התקרבה אלי עם חבורת הכפילות שלה ונאמה לי לאסור לי להציק לאליס וכמה שאני בברברית ובלהבלהבלה (בשלב הזה העשן שיצא לי מהאוזנים לא איפשר כל אפשרות שמיעה)

שחזרתי הביתה אכלתי את שארית העוגה והסברתי לאבא שלי למה אנחנו צריכים לחזור, ומהר,  ליפני שיסגרו אותי בכלא, איפה שיכרוכו אתי לאכול אוכל מגעיל של אנגלים.

זאת רק אני ששהסמיילי ממש מוזר?

מה זה אמור להביע? "שיט, אני סמיילי עם אוזניים של שרק?"