אני עדיין לא מאמינה שזה נגמר,
אני כל יום מחכה שמישהו יתקשר אליי ויגיד לי שזאת טעות.
לא סמכתי על עצמי לגמרי,הייתי צריכה לסמוך,הייתי צריכה לבוא עם ביטחון זה הרי מה שהם ביקשו.
אני צריכה להיות גאה בעצמי בכלל על לאן שהגעתי,אבל אני פשוט לא מסוגלת...
זה כלכך קשה.
אני חושבת על זה,וזה חונק אותי.
הכי קשה לי,זה ההתנהלות שלי בכל התהליך הזה.
רבתי עם כולם בערך בדרך?!?
ואחרי שרבתי אפילו לא התאמצתי להשלים,החברות שלי כבר לא היו חשובות לי כמו פעם.
הייתי מוכנה כלכך בקלות לעזוב אותם,עכשיו אני מבינה שלא,לא הייתי מסוגלת כלכך בקלות.
אבל למה שלהן יהיה אכפת עכשיו?!
כבר הייתי כלכך באשליה שאני באמת אצליח...שכבר לא היה אכפת לי מכלום,עכשיו אינלי כבר על מה לחשוב יותר...
אני באמת בדיכאון,
אני לא אומרת את זה סתם לצומי..
אני באמת מרגישה רע...כל דבר רק מעצבן אותי יותר ויותר...
התקוות שלי התנפצו לגמרי,אני לא מסוגלת לעשות את זה יותר...
הבטחון שלי מרוסק לגמרי..לא הייתי צריכה להביא את עצמי למצב כזה,אבל כנראה שאני פשוט נהנית להתעלל בעצמי..
אני תרמתי הרבה מעט לריסוק הביטחון המועט שגם ככה היה לי.
אני בכלל לא רוצה לצאת לשם...פשוט לא רוצה!!!
אני שונאת את כל הקטע של זה..
ממש שונאת!
כאילו וגם רבנו..אז הייתי חייבת למהר,יותר מדי למהר.
אמנם,אני אוהבת אותם,אולי אפילו יותר...אבל הן אפילו לא שמו לב שרבנו..
אני נכנעת להכל כלכך בקלות.
מה הפלא שאני לא ה"ההכי" אצלם..ואצל אחרים.
אני לא יודעת מה עשיתי לה...אבל ממש עצוב לי מזה.
אני רוצה שנהיה עדיין חברות ממש טובות..אבל היא כבר לא רוצה..
אם באלה,שתסתובב רק עם אותה אחת..
רואים עליה שהיא לא רוצה..אז סליחה שאני מכריחה אותה או משו,פשוט רואים שאינלה כוח אליי.
בכלל,הייתי חייבת להיות קרה לכולם עוד לפני שידעתי את התוצאות של כל קטע,
חשתי יותר מדי.
בלב כבר הרגשתי שאני שווה מעל כולם.
ואני הכי לא.
הכי הכי הכי לא.
אז לא פלא שכולם התרחקו ממני.
קיבלתי את זה היום,זה היה כלכך גרוע!!
נמאס לי כבר מכל המסגרת הזאת!
היא חונקת אותי...ואני כבר שוכבת על הרצפה אבל היא לא מפסיקה..והיא לא תפסיק.
היא פשוט לא תפסיק.
וזה דווקא לא קשה,לחייך מבחוץ.
זה דווקא לא קשה להיראות כאילו אתה שמח.
הרי אני גם ככה כזאת...אז אני יכולה להמשיך לעשות את זה בקלות רבה.
אני חייבת להמשיך.
אחרת גם השרידים האלה ייעלמו ממני.
אני לחוצה מהכל..
אני פשוט לחוצה...
הלוואי הלוואי שלא יוציאו אותי!
או שכן,יוציאו אותי!
אני כלכך לא יודעת מה אני רוצה..
חוץ מעל דבר אחד,
בעצם שניים.
ואני כן אותו.
זה כלכך מוזר אבל אני כן.
אני פשוט כן.
וזה לא יהיה,זה לא יקרה.
אני יודעת שלא.
אני שונאת שמנסים להכניס אותי לפרופורציה.
כאילו זכותו של כל אחד להתעצבן באיזה צורה על מה שבא לו.
אני שונאת את הקול שלה.
רציני,אני פשוט מתעבת אותה.
וגם אותה.
היא כזה מרגיזנית.
והיא דווקא נחמדה
אבל אני מרגישה צורך לשנוא אותה.
ועל שתיהן אני חייבת כל הזמן להגיד דברים רעים בלי סיבה.
וזה פשוט..לא זה.
פשוט רציתי משו אחר.
כן..זה מה שרציתי,
משו אחר.
אני חושבת שזה ההגדרה המדויקת.
חוץ מבמקרה אחד
בעצם גם שם אני אשמח לקשר אחר.
אוף הכי מדכא פה בכלל זה היא.
אני רוצה שנהיה שוב ביחד
אני באמת מתגעגעת אליה עד כמה שזה טיפשי.
יש אנשים ששואלים כאלה שאלות לא קשורות.
ואתה לא יודע מה לענות..
אני שונאת להתחמק..
אני גם שונאת את זה שאני צריכה להתנהג ככה כמו שאני מתנהגת..
אני באמת חייבת להפסיק לצחוק מכל שטות מפגרת,
ועוד הכי מעצבן שהיא בכלל לא מצחיקה אותי.
למה אני משחקת אותה מפגרת?!
הרי שום דבר ממה שקורה בכלל לא מצחיק אותי,להפךך..
כל אחד מהדברים האלה מעציבים אותי יותר ויותר
ואפשר להבין למה אני חושבת
אני יודעת שזה בדיוק מה שיהיה וימשיך להיות
זה נראה כאילו זה לא ייגמר..
ויורדות לי דמעות רק מכתיבה על זה..
אין לי שום שאיפה נכון לעכשיו..
ואינלי אף אחד לדבר איתו באמת..
הייתה רק אחת.
ועכשיו גם אותה אין.
והיא איננה.
אני לא באמת מצפה לכלום כבר
אני לא באמת רוצה כלום
אם מישו היה מכיר אותי באמת הוא יכל היה לראות את זה
אבל היחידה שככה אפילו לא תשים לב
וזה בסדר היא גם לא תקרא את זה
ואלה שחשבתי שהן חברות טובות שלי כנראה נהנות הרבה יותר עם ילדות אחרות..
וככה זה בחיים.
אז למה זה כלכך קשה לקבל את זה?
שקד.
*שום דבר בפוסט הזה לא קשור אחד לשני,
במשפטים כאן מושמטות מילים בכוונה.
אני לא מצפה מאף אחד מכם להבין,
אני לא רוצה שמישו מכם יבין.
זה היה נטו לעצמי,לפרוק קצת.
המשפטים לא מחוברים בכוונה,
הם לא קשורים אחד לשני בשום צורה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
