אני לא יכולה,כל המחשבות האלה תוקפות אותי.
וכן הוא יצליח אני מודעת לזה.
וזה לא שאני לא מפרגנת(טובנו,אני באמת לא מפרגנת) אבל,כאילו,אני מקנאה.
ואינלי בעיה להודות בזה,כאילו זה גם לא ניראלי כזה משו נורא זכותי לקנא.
אבל.....הלוואי והייתי יכולה לא להראות את זה,אני מוצאת את עצמי בבית יושבת וחושבת על דרכים להיות אדישה אליו,ויותר מזה אני מחפשת דרכים להתאכזר אליו,למרות שדווקא ממש הסתדרתי איתו השנה כל פעם שחברות אצלי אני ממש נהנית מזה שמרכלים עליו והוא דווקא ממש לא כזה.
ואני בכלל לא רוצה להתנהג אליו ככה,אבל אני פשוט לא שולטת בזה,הלוואי שהייתי באותו מצב כמוהו,ככה הייתי מרגישה כלכך הרבה יותר טוב.
ואני מבינה שזה מגעיל שאני מדברת על עצמי יש עוד מלאא אנשים מסביבי ואני תמיד חושבת על עצמי אבל מה יכולתי לעשות?!
אני לא מסוגלת לפרגן לך,אני לא מסוגלת לשמוח בשמחתך(זה לא שביקשת שזה יקרה..אבל אני ציפיתי מעצמי שככה זה יהיה)
אני פשוט לא מסוגלת.
סליחה..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
