זה מוזר לעדכן כל יום,אבל אני מרגישה כאילו עוברים עליי מלא דברים(שהם בכלל לא קשורים אליי..כמובן)
כאילו אני ממש מרגישה היום כמו בספר מרחק נגיעה...כאילו אני מן בלתי נראית כזאת אבל כל מה שקורה סביבי נורא מסקרן אותי..
היא הולכת על זה?
הם ביחד?
היא עשתה את זה?
זה מגעיל מה שאני עושה?
כלמיני דברים כאלה..והכל ממש מסקרן...אבל בצורה הרעה.
ואני אפילו לא ממש יודעת על מה אני כותבת עכשיו..זה כאילו חיכיתי הרבה זמן כדי לכתוב את הדברים האלה והם פשוט יוצאים בלי להתאמץ.
והתכונה החדשה הזאת שלי לשנות את המציאות ממש מפתיעה.
טוב שלא.
אני צריכה להבין שלא משנה מה אני רוצה הוא לא תמיד קורה,בטח לא בדברים כאלה..יש דברים שלא יקרו לא משנה כמה אני אחשוב עליהם(הביטלס,מישיגן,קורנפלקס,אפור,ג'ק ניקולסון)
אז אני רק מאכזבת את עצמי יותר ויותר,אני צריכה ללמוד להסתדר עם מה שיש.
ובכלל יש לי הרגשה נוראית עכשיו של חופש גדול,בגלל הריח של הבריכה בשיער שלי,ותוך כדי שאני חושבת על זה אני כבר מתחילה לדמיין משו אחר לגמרי,שלא קשור,שלא יקרה.
כשחושבים על משו הרבה זה לא אומר שהוא מתגשם זה דבר שלמדתי,ואני אפילו לא בטוחה על איזה דבר אני חושבת,אני ממציאה לעצמי תקוות ומנפצת אותם בשניה,מספיק רק לגשת זה מנפץ אותם.
התחושת ניפוץ הזאת היא נעימה?
לא...לא ממש.
אולי רק טיפה.
היא נעימה רק במחשבה.
וזה לא שבימים האלה אני בדיכאון דווקא ממש להפך כי אני שניה לא לבד...אני כל הזמן עם חברים או עם אחיות שלי וזה נחמד...
אבל כשאני יושבת לבד מול המחשב ושומעת הביטלס זה הכל יוצא לי החוצה...ואני לא בוכה בגלל זה,כי אינלי מה לבכות זה לא כאילו מישו מת.
זה פשוט רצף של אכזבות,בעיקר מעצמי.
וממך.
ואני גם ממש מתגעגעת אליו,לא שיש בינינו כזה קשר רציף סתם נורא מתחשק לי משו חיובי לחשוב עליו.
ודווקא זה היה יום טוב הייתי עם יעל בבריכה והיה ממש כיף..
אז למה שאני יושבת כאן..זה שוב קורה?
כל המחשבות האלה עושות לי כאב בטן...אבל איך מכבים את המחשבות?
אני לא שולטת בזה...אני מנסה להפסיק לחשוב אבל אני לא מצליחהה!!
ואני כל הזמן חושבת מה אנשים יחשבו..
גם עכשיו ואני לא רוצה שהם יחשבו שלא שמח לי או שאני לא מאושרת..
זתומרת אני באמת לא מאושרת..אבל אני לא רוצה שיחשבו את זה..
כאילו אני כן שמחה אני פשוט לא מאושרת.
היה חשוב לי להבהיר את זה..
והסיבות שבגללן אני לא מאושרת כלכך טיפשיות..אני באמת חייבת לקחת את עצמי בידיים ולהפסיק לקטר על כל דבר..
שאתה מצפה למשו והוא לא מתגשם כל שאר הדברים פתאום נראים ממש גרועים
ממש ממש גרועים.
וואי מה לעזאזל אני כותבת?!
אני אפילו לא מסתכלת על איזה אותיות אני לוחצת(כמעט...)מרוב שזה רק המחשבות שלי...
אני מרגישה כאילו אני מקיאה על הנייר הזה את כל הדברים שאני רוצה להגיד..
אם רק הייתי יכולה לכתוב שמות זה היה כלכך משחרר.
אם הייתי יכולה לומר לך שאני לא רוצה.
ולך שאני מקנאה.
ולך שאני אוהבת אותך.
ולך שאני מתגעגעת.
ולכן שאני מתגעגעת.
ולך שאיתך אני אפילו לא רוצה להיות בקשר.
חיי היו טובים יותר.
אבל אני יודעת שאני אתחרט על זה אחר כך..אם רק הייתי יכולה לכתוב את זה ולתת לאנשים לראות אבל שלא יהיו לזה שום השלכות...שזה יהיה בטוח לגמרי.
אני אף פעם לא עושה דברים שהם לא בטוחים לגמרי.
אני הססנית
וחבל כי פעם לא הייתי כזאת..
לפני כמה ימים הגעתי למסקנה שניראלי שעכשיו זו התקופה שאני הכי צריכה לאהוב את עצמי לעומת תקופות אחרות אבל זה לא ככה.
הביטחון העצמי שלי פשוט שואף לאפס.
ובגלל מה?בגלל חבורת לוזרים קטנה שלא רוצה אותי שם...בגלל שיש כמה שהם יותר טובים ממני.
אני חייבת כבר להכניס לעצמי לראש שתמיד יהיו יותר טובים ממני,זה לא עוזר רק לכתוב את זה...צריך באמת להבין את זה.
בכלל,הלוואי שכל הדברים שאני כותבת כאן שצריך להבין ולעשות הייתי יכולה באמת לעשות
ואני באמת יכולה אני לא חסרת מסוגלות אני פשוט כנראה לא מספיק משתדלת,אולי אני לא מספיק רוצה..
איך בכל התקופה הזאת רבתי עם כל האנשים האלה...העזתי להגיד מה אני חושבת כי חשתי שאני באמת מסתלקת..
לא האמנתי שאחרי זה אני אקום יום אחד בבוקר ואבין שאני צריכה עוד לבלות הרבה זמן עם האנשים האלה..
אלה היו בסך הכל שתי פגישות ואני כבר דפקתי דברים..
ועכשיו הם כן הסתדרו אבל הייתי בטוחה שזהו,סיימתי.
אבל לא,לא סיימתי כלום נשארתי בדיוק באותה נקודה כאילו האופי שלי השתנה במהלך התהליך הקצר הזה...
שהוא באמת קצר,ובסוף כל הצנועים קיבלו את מבוקשם.
והחשה נדפקה שוב!!!
ואני לא מצפה שאף אחד יקרא את זה,גמאני לא אעבור על זה שוב כי אינלי אפילו מושג מה כתבתי כאן ריחפתי תוך כדי הכתיבה,זה פשוט אני,אני על נייר.
זה הדמות שלי מפיסת נייר....
ואף אחד לא רוצה ממש לשים לעצמו מראה ולהתמודד בדיוק עם כל הדברים שקורים,עם כל המחשבות שלו.
אז אני אסגור את זה עכשיו ופשוט אקום ואלך..
שקד...............
בבלוג זה
בכל הבלוגים
