אחרי כל שיחה איתך אני יוצאת היצור הכי מכוער,מושפל,מגעיל ומטומטם חסרת כל כבוד עצמי.
ממש פטלוב.
וזה תמיד ככה
יש לך כאילו את הכוח הזה לסובב אותי ולהביא אותי למקומות שאני הכי לא רוצה להיות בהם,המקומות הכי מכוערים שלי ואתה עושה את זה בלי שום מאמץ.
וזה תמיד היה ככה.
וכל הריבים איתך תמיד נגמרו בכלום או בזה שצדקת אז אני לא מאוכזבת או משו כי אני לא אמא שלך..
אני גם לא כועסת,בכלל לא.
פשוט תמיד אחרי השיחות האלה אני מרגישה כאילו אני עומדת להקיא מעצמי,ויש לי מן חור בבטן.
איך אתה תמיד מצליח?אין,זה משו.
את לא תעצרי נכון....את תשברי שיא בשפל שהגעת אליו,
אין לך אפילו טיפה של כבוד
טיפשה!
אחרי כל השיחות האלה תמיד יש לי מן הרגשה של מן יצור שהוציא את כל הקליפות שלו והוא שוכב קטן ומקופל כזה בלי שום הגנה ויש מישו מעליו.
ואני אפילו לא יודעת למה,אבל זה קורה רק בשיחות איתך מעין
ממש כתה ו' אה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
