משהו שאני טוב בו הוא לשקוע בזכרונות, שחזור מדויק (עד כמה שאני יכול עכשיו) של הרגשות והמחשבות שלי מרגע מסוים, תקופה מסוימת...

עשיתי את זה הרבה מאוד על אירועים כואבים אצלי, במיוחד שניים כואבים מאוד - הלוויה של סבתא שלי... כל הרגשות שלי... השבירה... ההתפרקות... הצער... ואירוע הלב שהיה לאבא שלי לפני שלוש-ארבע שנים...

גם עשיתי את זה הרבה בקשר לפולין, למסע שהיה לשם, לרגשות, לדברים שהיו...

אבל עכשיו עשיתי את זה בקשר למצב שלי לקראת סוף ו'... הייתי הרבה יותר תמים, פחות דואג בחלק מהדברים, וללא כל שביב של בטחון עצמי...

אני רואה את עצמי של אז בילד מהכיתה שלי (לשעבר חחחחחחח), שאין לו את הבטחון העצמי שלי יש... בזכות החברים שלי התאוששתי... גדלתי, בגרתי, נפתחתי, השרשתי את שורשי היישר אל האדמה ומשם ינקתי את ... מהות החיים? חחח עמוק מדי

אבל גדלתי מאוד מאז... לא מעט בזכות החברים שלי ובנות מהאינטרנט... ועכשיו גם חברה... =) כמה התקדמתי... תודה לכולכם :)

ממש תודה לכולם =)

מעניין מה היה קורה אם הייתי בכיתה ו' כבר או ז' או ח' או ... מבינים את הרעיון, להיות מוקדם יותר עם יותר בטחון עצמי... התחלתי לחשוב על זה הרבה בזמן האחרון. מרגיש שפספסתי כמה שנים מהחיים שלי... אבל לא נורא. ככה מצאתי את קארין :) איך שהכול התגלגל. ולא נורא. עדיין לא נקברתי או משהו דומה. It's never too late.

דרך אגב, קארין, שמת לב איך בעקבותייך כולנו הוספנו תמונות לבלוג? =))))

אוהב אותך (מקווה שאת לא מתרגלת לשמוע את זה :) )

רועי

דרך אגב, קמתי היום ב-12 אחרי שדיברתי עם קארין משתיים עד חמש בבוקר... היא הפכה את העולם שלי :)

אוהב אותו ככה... :)

למרות שמפחיד אותי קצת חשבון הטלפון... =) *בולע*

אוהב אותך :) מקווה שאהבת את מה שעשיתי לך