=/

אני מרגיש שאני לאט לאט מתנתק מהעולם...

כמעט כל החברים שלי בצבא. אני לא הרבה באייסיקיו/מסנג'ר. תיקון - אני בקושי שם. כאן אני כבר כמעט לא. והקש ששבר את גב הגמל הוא שבבמה חדשה בקושי נכנסים ליצירות החדשות שלי =(

תגידו מישהו עדיין בודק את הבלוג שלי?

יש מישהו שעדיין מסתכל לפעמים ובודק? מישהו שמנוי עלי כמו שאני הייתי מנוי על כולם?

:(

אני מרגיש בודד פתאום =/ בלעע :(

אוף לא רוצה להרגיש ככה.. לא חשבתי שאני ארגיש ככה כשאני אתחיל את הפוסט. סתם רציתי מקום לדבר. לפרסם את השירים שלי.. כי פשוט כבר לא מסתכלים שם כמעט.. וכאן אני יודע שאם מישהו נכנס הוא יסתכל עליהם.. לפחות ככה זה היה פעם כשהייתי פעיל כאן..

:(

אוף

כמו שבאייסיקיו, כשהשתמשתי בו, שיש לי תקופות של פעילות מוגברת של האייסיקיו, וגם אני הכי מדבר עם מישהו אחרי שבדיוק אני מוסיף אותו והוא חדש, ואז יש את כל הנושאים לדבר איתו עליהם. זה למה אני כל כך פתוח, כי זה נושאים קלים לשיחה.

שיט אני מתחיל להישמע כמו שנשמעתי פעם... :( אוף לא רוצה להישמע ככה... אוףףףףףףף

אני מתגעגע ל... פאק רציתי להגיד לקארין אבל התחלתי לכתוב לכולם.....

אז אני מניח שאני באמת מתגעגע לכולם, לכל שאר החברים שלי שאני לא רואה הרבה עכשיו... =/

אוףףףףףףףףףף

בבקשה שמישהו עדיין מסתכל אצלי =/ אפילו שאני כבר לא מבקר אצלכם..... :(

אם אני אכתוב כאן שירים שלי אנשים יקראו אותם? או שהם יפחדו מהאורך של השיר? :(

אם אני אכתוב שירים באנגלית, אנשים ינסו לקרוא? זה מה שהכי מעצבן, שאת הרוב אנשים לא מוכנים לקרוא :(

טוב אני אכתוב ואנשים יוכלו לבחור

אם אתם לא רוצים דלגו לסוף העמוד

אהבה

====

אהבה

ניסיתי פעם, בטפשותי הרבה,

לדבר על דבר נפלא, האהבה.

ניסיתי, בגאוותי, להסביר לכולם,

את המושג הנשגב, המביא חדווה.

אך לצערי לפעמים אלה כאב ושברון לבבות;

האהבה נגמרת בצורות כה רבות.

אהבה

מישהי שלחה לי פעם דבר שכתבה

גם, על אותו נושא, הסבר האהבה.

כבר היא ידעה שלא ניתן זאת להסביר,

זהו לא נושא ברור ונהיר...

באהבה אין חוקים, וגם אין הגדרות,

ואי אפשר לדעת מה עומד להיות.

אהבה

איך אפשר לדעת למעשה מתי זו אהבה?

איפה עובר הקו בינה לסתם חיבה?

איך אפשר להגיד שעכשיו זו באמת אהבה?

לא איזה רגש אחר, או הרצון, או לחץ התשובה.

מה מאפיין את האהבה? מה הרצונות, התחושות?

האם הדברים שאני מרגיש נכנסים תחת ההגדרות?

אהבה

פעם חשבתי שידעתי מה זה, היו לי כל התשובות

פעם פחדתי מסירוב, אבל רציתי כל כך לחוות

פעם, ואולי גם בעתיד (הרחוק), הייתי לבד, בדד,

פעם, אך עכשיו כל מה שיש לי הם סימני שאלה

עכשיו, כשאמורות באמת להיות לי התשובות הברורות,

גיליתי למעשה, שאין פתרון לחידות

האהבה היא הרגשה, לא משהו מוחלט

האהבה היא כמו החיים, יש עליות, מורדות, מהר ולאט.

יש כאב, יש שמחה, יש הכול בתוכה,

כמו החיים, לעיתים מרגישים שהאהבה היא קללה.

אך גלגל הגורל ממשיך להסתובב, ולעיתים, האהבה היא ברכה.

לתת

===

סערת רגשות שולטת בי כעת,

מוחקת כל זכר להגיון, לבטחון;

איני מסוגל לדרוש, לקבל, אני יכול רק לתת.

כל מה שאני מסוגל לשמוע כעת הוא את שאון הדמעות...

להיות או לא להיות, שאלו זאת גדולים ממני.

כל מה שדרוש הוא סימן מלמעלה,

שיסביר, שינחה, שיעזור, שידריך, כי אני

כבר אבוד במבוך הרגשות שעלה ממעמקי הכאב...

לתת, לא לתת, להתקיף, להגן,

לכאוב, לא לכאוב, לשתוק.

מה עליי לעשות, האם עלי לאמן

את עצמי בלספוג הכאב?

או לחכות עד הסוף, שהכול יחלוף,

ולהסתכן שהיא ממני תחמוק?

האם יתרון היא או חסרון, תכונה זו שלי,

שאיני מסוגל לתקוף, לפגוע?

האם בי האשמה, האם הפגם הוא אצלי,

האם אני מקור הרוע?

האם אני הסיבה שכל זה קרה,

אולי חוסר רגש, בגרות או שמחה?

אולי לא הרגשתי, אולי לא ראיתי

שבינינו, פתאום, העצב שחה?

אני כן יודע דבר אחד, דבר שברצוני לשכוח –

לאט, לאט, הנחישות מתעמעמת, לאיטו נגמר לי הכוח.

אותה התחושה של "הצדק איתי!" אינה כה ברורה לי כעת,

כל שאני יכול לעשות הוא רק לחזור ולזכור,

אני יכול רק לתת.

Paths of Sorrow

============

What would you say, if what you always wanted

Was taken?

What would you do, if the very foundations of what you believed

Were shaken?

What would you feel, if the one you hold dear,

If the one you know has no peer,

Would some day back away from you,

Suddenly harboring towards you fear?

How would you react, when you reach forward,

Intending to touch, to hug, to hold,

But then suddenly, you feel them tense, shrink away,

Repulsed, or fearful; your very nightmare, multiplied tenfold.

Have you ever made a terrible mistake?

The kind that you want right away to reverse?

A slip without notice, acting before thinking,

Losing that which you cannot afford to lose.

Have you ever lost in a battle so dear

That you would have preferred to die instead?

Have you ever experienced the utter anguish, the ultimate sorrow?

A pain so intense, it claws at your soul, splitting your head.

An emotional ordeal not compared to any other, is the pain of loss.

The loss of family, of life-long friends, of loved ones. What cost.

Now imagine the guilt, the self-directed wrath,

If you believe, that you caused their death…

דרך אגב, ד"ש לכולם

השתכרתי פעם ראשונה ביום שישי האחרון... היה כיף כל עוד זה נמשך אבל כאאאאאאאב לי הראש יום למחרת =///

ותראו את השעה של העדכון =)

10/10 23:23

הדבר היחיד שמשמח אותי כרגע =/

מקווה שמישהו יקרא את השירים

רועי