אז ככה, היום התחיל בזה שהגיע האינסטלטור. הוא אפילו הגיע בזמן (לכל אלה מהצ'אט אתמול- מצטערת אף אחת לא זכתה). הסתכל על הבעיה, התחיל לתקן ואז אמר לי: 'תגידי לבעלך שיקנה גומיות חדשות ויחליף.' יופי, תודה. אמרתי שאקנה, אין בעיה, וכבר החלפתי גומיות הרבה פעמים (בברזים, בנות, לא להסחף לנושאים אחרים), למרות המבט המאוד סקפטי בעיני האיש.

אחרי שהאינסטלטור הלך, שמתי פעמי לבנק. גיליתי טעות בחשבון אבל לא הספקתי עדיין לגשת לסדר את העניין. אחרי ויכוח עם הפקידה, ועם סגנית המנהל, הגענו למסקנה שאני צודקת. יופי. אומרת לי הסגנית, 'תגידי לבעלך שצריך לבדוק את החשבון לעיתים יותר קרובות.' צודקת, אין מה להגיד, אני באמת לא בודקת מספיק את מצב החשבון. מסתכלת עלי הסגנית ואז על תעודת הזהות שלי אותה היא עדיין מחזיקה ואני רואה איך היא מתמלאת עצב למראה שנת הלידה שלי. 'אוי', היא אומרת לי, 'מה את לא נשואה? אבל את דווקא נראית לי נחמדה.'
טוב, כנראה שאני לא באמת נחמדה אם אני עדין רווקה. מה, לא?

מכיוון שנורת האזהרה של נוזל הבלמים נדלקה בדרך לבנק, החלטתי לטפל גם בזה. מחר אני נוסעת להורים ולא בטיחותי לנסוע ככה. יש חנות לציוד לרכב לא רחוק מהבנק. ביקשתי נוזל בלמים. קניתי. יוצא אחרי המוכר ורואה שאני מרימה את מכסה המנוע. 'חכי רגע', הוא אומר, 'מה את עושה?'. 'אה, אני מוסיפה נוזל בלמים. הנורה נדלקה.' 'לא כדאי שבעלך ישים?' הוא שואל בדאגה. אני מנופפת מולו באצבעותי הנטולות טבעת ופותחת את מכסה המיכל של נוזל הבלמים. 'אולי כדאי שתלכי למוסך? שהם יעשו את זה?' הוא שואל. כן, בטח. למה שאני לא אשלם מאתיים שקלים כדי שמישהו אחר יסובב את המכסה, ישפוך פנימה את הנוזל, ויסגור. הנוזל, אגב, אם זה מעניין מישהו, עולה 25 שקלים. כן, גם הוא אמר לי שאני דווקא נחמדה. וגם שלא נורא, בסוף עוד יגיע הבעל, בעיקר אם אני אעשה דיאטה כי היום מה שהולך זה רזות. תודה, באמת תודה, מעניין מה הוא היה אומר אם הייתי רזה...

טוב, נסעתי להום סנטר. נזכרתי שתכננתי לקנות מלחם (אני עושה עבודות ויטראז'). גם שם המוכר שהראה לי את מגוון המלחמים ניסה לשכנע אותי לחזור עם בעלי, שהרי מי שמשתמש עם המלחם מן הראוי שיבחר אותו. כן. גם אני חושבת ככה. בגלל זה אני פה. אגב, שם אני רגילה. זה קרה לי גם כשקניתי מקדחה, ומלטשת (כי אני גם לפעמים משפצת רהיטים).

זהו. עכשיו אני הולכת להכין צהריים. רציתי להגיד לבעלי שיחתוך את הבצל כי לי תמיד שורפות העיניים, אבל לא מצאתי אותו.

ותודה שהקשבתן. הייתי צריכה להוציא את זה.