| 8/2007
 לילה לילה מסתכלת הלבנה / מאת Tin Tinn
ומתפוצצת מצחוק 
אמא אחת, בקריז מתקדם  שואגת על תכמנית קטנה אחת עליזה ומלאת שמחת חיים   ש ק ט
השעון  מפהק פיהוק גדול ובוהה באמא אחת שאיבדה מזמן כל רצון או יכולת לחנך, מול גוזלית אחת שלא ברור מאיפה יש לה את המרץ והאנרגיות לקפוץ על המיטה לקראת חצות הליל.
די, אני אומרת לה, להניח את הראש על הכרית ולישון
אין לי שום סיכוי להניח אותה במיטה שלה ושתישן. פשוט שום סיכוי. ולא שלא ניסיתי. הנחתי אותה במיטה, אמרתי לילה טוב, יצאתי מהחדר.
שקט, שקט, שקט..... צרחות של כאב. אני רצה לחדר. sure enough הילדה תקועה בין המיטה לקיר - איך לכל הרוחות היא הצליחה להשתחל שם לא ברור.
אני מחלצת, מרגיעה, מסבירה שלא יוצאים מהמיטה לבד, ובכלל אין שום סיבה לצאת מהמיטה - עכשיו לילה והולכים לישון. מניחה במיטה, לילה טוב, נשיקה ויוצאת מהחדר.
שקט, שקט, שקט..... צרחות של כאב. אני רצה לחדר. לא ברור? הילדה נפלה מהמיטה, מצד הרגליים, אחרי שטיפסה מעל המעקה, המגובה בכרית די גדולה, עברה מעל הסלסלה שתפוסה על מעקה המיטה...
אני מזיזה את שידת ההחתלה, מוציאה את כרית הגיבוי מהצד השני של המיטה כדי שאפשר יהיה להזיז את המיטה ולחלץ את הגוזלית.
מניחה שוב במיטה, כבר די בעצבים. מסדרת את כריות הגיבוי, מחזירה את המיטה למקום, ואת שידת ההחתלה גם (אצלנו, אם לא היה מובן עד עכשיו, כל הרהיטים בחדר מגוייסים לטובת גידור מיטת הגוזלית)
צועקת קצת על הגוזלית שתלך לישון, לילה טוב, נשיקה ויוצאת.
אה, חשבתן שיהיה שקט? אז זהו, שלא.
צרחות, צרחות, בכי קורע לב.
אמא על סף תלישת שיערות. האמת, אם הן לא היו נושרות לבד בקצב מדאיג כנראה שהייתי תולשת אותן, אבל אם אני אעזור, לא יישאר לי כלום...
טוב, אני נכנסת לחדר שלה. מה את רוצה? את רוצה למיטה של אמא? אבל את הולכת לישון, כן?
כן, עונה לי הגוזלית בחיוך.
אני לוקחת למיטה שלי. מניחה על המיטה, מכסה, נשכבת לידה, לילה טוב ומסובבת אליה את הגב.
שקט, שקט, שקט....אמא, למה את יושנת ככה יושנת? יושנת??? מי לכל הרוחות מלמד אותה לדבר
אני י ש נ ה
בסוף שתינו נשברות, ונרדמות.
אוף, איך היה כיף כשהיא היתה קטנה ונרדמה על הבקבוק.....
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
