לאחרונה (11 בפברואר 2008) נתבשרנו שעל-פי הצעת חוק, שאושרה היום בכנסת, תוכל האם לקבוע את שם האב לילד שטרם מלאו לו 16. יוזמות הצעת החוק, ח"כ זהבה גלאון ועמירה דותן, אמרו: "זה סוף למצב שבו שר הפנים קבע באופן שרירותי את שם האב, ללא התחשבות ברצונה של האם".
על הכתבה שפורסמה, הגיבה ילדה אחת שיש לה מה לומר בנושא:
אני ילדה לאם יחידנית מבחירה.
טוב לי וסבבה לי כמו שאני ושום אבא לא חסר לי כי מעולם לא היה לי : כך גדלתי וזה מה שאני מכירה.
אתמול סיפרה לי אמא שאנחנו יכולות לבחור שם אב כדי למלא בכל מיני טפסים מוסדיים, כדי שלכל מיני אנשים שנורא קשה עם זה שאין לי אבא, יהיה קל יותר להתמודד עם המציאות.
ישבנו ביחד על כוס קוקה קולה ופיצה פפרוני (אני לא אוהבת אנשובי) וחשבנו איזה שם אב יהיה לנו הכי נחמד.
בהתחלה חשבתי על יואב מהכיתה שלי כי יש לו רולרבליידס הכי מדהימים שראיתי שדודה שלו הביאה לו מארה"ב, כאלה עם אש, וחוץ מזה הוא חתיך אמיתי ושווה - סוף ואפשר לומר שהוא די מחבב אותי.
אבל אז חשבתי שבעצם אם יואב יהיה שם האב שלי אז יהיה קצת לא נעים עם יואב חבר ויואב אב.
ואז חשבתי שאולי נאמץ שם של איש חשוב שתהיה לנו משבצת עם כבוד, נניח, ראש ממשלה, כלומר אולמרט אהוד. אבל כשחשבתי על זה התחילה לכאוב לי נורא הבטן ומייד מחקתי את זה מהמחשבות. אם כבר חשוב, אולי משהו כמו הרצל או ביאליק אבל אלה נשמעו לי שמות מיושנים מדי או מזוקנים מדי (לא באותו סדר).
פתאום אני ואמא נזכרנו איך השכן המתוק שלנו, נועם, החלים לאחרונה מהסטרפטוקוקוס שלו בזכות האנטיביוטיקה שלקח וחשבתי לעצמי שסטרפטוקוקוס גם מאד מזכיר קוקוס ואני הרי מתה על ממתקים עם קוקוס.
ואז נפל לי האסימון והיה לי ברור איזה שם הולך להיכנס למשבצת שלנו כשם האב:
אני שירה, בתם של אמא שלי ושל סטרפטוקוקוס.
לא מהמם?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
