בקילומטר שביני ובינך
אין מקום
כולי חסרת-הדדיות
והרשימה הזאת; כמה כעס-עצמי מצטבר
אז יש קשר שחשוב לי, אבל אני לא חשובה בו
ועוד אחד שאני ממש צריכה אבל לא נצרכת
ואני הרי אוהבת אותה מאוד והיא אותי, אבל למי יש זמן(להבהחלטאין)
וגם איתה, הרי על פניו הכל הדדי
הכל מאוזן
ומתחת
מירוצהיותרלמיאיןמרכזעלמי איאפשר
לסמוך
עליי
בטח שאי אפשר מה אתך את כולך מתנדנדת
ולכי תדעי בעצמך כמה אחוזים ממך הם זיוף (רמז: כולם) כמה את מסתירה כמה את
וכמה מישהי אחרת
מה הרגשות שלך בכלל ומה המחשבות ממה את מתרחקת ככה מה את
מ
ד
ח
י
ק
ה
איזו מועקה
כןכן כל רגש שלך מכסה בעצם על משהו אחר, נ ס ת ר
ולכי תדעי, מי יספר לך? אף אחד!
כמה את חושפת את עצמך? עד כמה זו הצגה
מה העניין שלך עם מגע
למה זה כזה גבול
למה צריך לשבור אותך בכל פעם
מה אתךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךלמהאת
למה לא הלכת למה המשכת
למה אמרת כן
אחריות. לעומת שליטה כל הצ-ר-כ-י-ם האלה שלך אולי תהיי כמו הרשל כמו אהרון
לכי לך למנזר! אל המנזר לכי!
ומי את בעצם, המלט? הא! מי את? איזו צורה של שיגעון לבשת היום?
כי השחקן עליו להתמסר
בזרועות פרושות לקבל בחיבוק כל שביב רגע וללכת עד הסוף
כן, זו האמנות
לדעת לעשות דרמה מכל דבר לדעת לבכות
ערימה של דרמה, זה מה שאת
איך אמרת לי אז, דגם קלאסי של סיפור אגדה חוזר
שפל אל סיבוך אל שיא ושוב
שוב את כאן ושוב הכל משנה צורה
מי עוד פועם לי בשכל אתהאתה
עם נשיקות עם הומור
עם מוכנות
עם הפחד לתת את כולי
עם הרצון לתת את כולי
איזו צלקת מגעילה יש לי על כף היד בגללך
כמה הרבה אני כותבת, די זה פשוט מתיש
כאילו שלמישהו (גם לי) יש כוח לקרוא אותי כל כך הרבה ואם כן
מה אפשר להבין? כלום!!!!!!!!!!!!!!!!! כלום את לא מדויקת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! את כולך גיבוב אחד גדול של שטויות ופחדים ואת דרמטית ולא, אני לא מקשיב לך עכשיו, הכל נלקח בערבון מוגבל כנראה עניין הור=מו=נ=לי
הור-מינ-לי
לילילילילישלי
כמובן שזהו זה. הכי קשה לך זה להתאפק אבל החלטת, שש שנים נכון? זוהרה את. זוהרה עם מרחק בין העיניים עם נקודה חמה
איך הוא ירגיש אם יידע שכתב את המוות שלי, אסור שיספרו לו.
אל תקרא
מה מותר לי מה אסור לכתוב
מה לובשים כדי לא לפתות
את עצמי
הרי זה הכל את, נכון? הכל סביבך כמה שאת מרוכזת בעצמך
האשימה את עצמה.
יופי איך יוצאים מהמעגל הזה עכשיו
בבלוג זה
בכל הבלוגים
