אז מדונה בוודאי שלא תהיי
זהו, זה נשבר
ולכי תדעי אם אין לך איזה משהו קטלני
מהסוג הכי מבייש, הכי וואו-עד-כמה-חסרת-מודעות-ודפוקה-את-יכולה-להיות
ובסוף
מה תאמרי על זה, בסוף התכנית שלך עוד תצליח לגמרי
אף אחד לא יהיה שם
בטח לא שביב-הוא, הוא נעלם מזמן ועכשיו גם כל השביבים.
הוא בכלל עדיין איפשהו אי-כאן במוח? מי יודע
לא חלמתי עליו כבר הרבה זמן ובכלל
כל מטח המחשבות הזה
כל אסוציאציה שסתם נזרקת
את חושבת איך שאת כותבת איך שאת חושבת
את לא מיוחדת את כולך אותו הדבר את כולך
בלי ראש את רק גוף בלי פנים את רק שיער
את כולך חסרה
את
ערה?
את בוכה? מה את בוכה עכשיו?
זה מבהיל אותי, תפסיקי
אבל מה כבר אפשר לעשות נו תגידי
די, אי אפשר להתמודד אתך זה יותר מדי
יותר מגיא יותר משי
ביי