My empire of dirt.

וזה כואב

וזה מפריע לתנועה

מעולם לא היית מאוהבת. לא, בכל זאת הייתי, אבל זה היה מזמן כל כך עד שנדמה כאילו זה לא באמת קרה. מתוך יצר נקמנות, את רוצה לצעוק: לא היית באמת. או אולי מתוך תקווה, שאם אצעק את זה הדבר יתממש. אבל בין כה וכה זה לא ישנה דבר.

רק מועקה

מחליקה במורד הגרון.

ואני לא נרדמת. אין מה לזעוק זעקות שבר בתקווה שאולי בכל זאת לא אהבת, כשעמוק בפנים את יודעת שכן, ושזה היה נפלא וטעות מצדך לוותר על זה. ועכשיו

הכל, הכל את הורסת

יום אחד תשליכי את עצמך אל תוך המים ותצופי שקטה וחיוורת

וכולם יגידו: אופליה השתגעה

מדברת אל עצמה בלשונות זרות

לשונות של מים ושל אש

של רוח-חיים

שבולעת את כולי

והנה: להיות או לא להיות, תמיד מרחף מעלייך

לחיות או לחדול

לעוט או למות

כך  את  מתרוקנת

לקחת סכין משוננת גדולה, כזאת שחותכים איתה לחם

לנעוץ אותה, בבת אחת

עמוק בבטן הרכה

ולשסף

from navel to nose

והדם ינזל ויטפטף

ויתיז על כל החדר

יחלחל לאדמה

יחלל

יחולל

ואני אתאבך מעלה-מעלה

ואתפזר באויר

לאלפי רסיסי-דם

ובשר

ואתה תבכה

כך מתים

-אני-