לא האמנתי שתבואי, אבל חיכיתי לך כמו שלא חיכיתי מעודי. הייתי שם, חרד, מתבוסס בתקוות גדולות, ואת - לא. עוד לא.
ומה כבר אפשר לעשות כדי שתגיעי, אני לא אהיה זה שהולך לקדם פה את העניינים, הו לא, את בטח יודעת שלא - אם יש מישהו שיודע בדיוק איך לא-לקדם דברים הרי שזה אני ובכל זאת... את הרי לא כאן ואני כן ולך בוודאי לא אכפת כהוא זה.
הלכתי, כפי שנקבע, אל המקום הרגיל - זה שכבר פעמים רבות פגשתי אותך בו בעבר - והתיישבתי על אבן גדולה. המים פכפכו לצדי והריח הטהור שעלה מהם לא השפיע על האף המלוכלך שלי. אני הרי מחכה.
ישבתי שם בערך עשר דקות עד שהבנתי שדברים לא הולכים להשתנות, במיוחד לא אני. המשכתי לשבת עוד כל הערב, עד רדת הלילה וגם אחר כך, בחושך, חושב עלייך, על איך זה יהיה להיות איתך, בתוך החיבוק החם והמגונן, לא צריך לצאת וגם אין לאן: זהו, הגעתי, את כאן.
אבל לא - את הרי לא תגיעי.
את אפילו לא יודעת שאני מחכה.
***
מדלגת תרגיל, כי הוא מחובר יותר מדי לקודם
***
שנים רבות של אור עוברות עליהם בציפייה
מי שעתיד לשבר אותם עדיין לא
בא
הוא הטוען לכתר והיא לסנדל הזכוכית
אור היום עוד ממושך בחלונותיהם
עד שיבוא הנשף
ועמו
אך הלילה לא
לא, לא הלילה
לא להם
זה לא מתאים עכשיו
זה
שבי ר
מדי
-אני-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
