באופן טבעי, בכל משפחה יש אתגרים שונים והילדותים מאתגרותים בדרכים שונות את ההורים. יש לעתים נטייה לחלק מההורים וביתר שאת לגננות, למורות, ליועצות וכו' לייחס כל תופעה לאימוץ, כולל בעיות התנהגותיות, חברתיות, לימודיות ואחרות.
הנטייה הזו להסביר כל דבר כנובע מפרט ביוגרפי או משפחתי באה לידי ביטוי גם במקרים אחרים, למשל כשמדובר בהורים גרושים – כל הבעיות של הילד\ה מייד יוסברו על רקע הגירושין, וזה נכון גם אם ההורים בוגרים, או אין אבא או יש 2 אימהות, או אם מדובר בבן יחיד או בבת יחידה וכו'. ובדומה לכך, כאשר לפציינטים\יות עם עודף משקל גדול יש בעיה רפואית כלשהי, יש רופאותים שלא רואים מעבר לשומן ובמקום לעשות בדיקות רפואיות שרלוונטיות לבעיה, מייד אומרים: זה בשל עודף שומן. שהרי הכי קל לחפש את המטבע מתחת לפנס... אז לשם מה לטרוח ולחפש את הסיבות האמיתיות לבעיה?
זאת ועוד: לדעתי, מה שחשוב הוא להתמקד בדרכי הפתרון ולא בסיבות ובבעיות, להתמקד בכאן ובעכשיו ולטפל במה שצריך לטפל ולא להתמקד בספקולציות (הרי כשמדובר באימוץ רוב הפרטים אינם ידועים ואינם וודאיים) על מה שהתרחש בעבר. ולכן, כאשר לילד\ה מסוים\מת יש בעיה כלשהי, כדאי לדעתי לטפל בו\ה בדרכים מתאימות ורלוונטיות, ולא להסתפק בהכללה סטיגמטית שלפיה הכל נובע מהאימוץ.
וכל זה כמובן קשור לכל מה שכתבתי על כך שכל אדם הוא או היא אינדבידואל וכל משפחה היא אינדיבידואלית
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=385160&blogcode=5859383
אותה בעיה (התנהגותית, לימודית, חברתית, וכו') תבוא לידי ביטוי בדרכים שונות אצל ילדותים שונותים, והורים שונים יתפסו אותה ויטפלו בה בדרכים שונות.
לדוגמה, ילד\ה שמבטא\ת ש' כס'. יש הורים שיחשבו שזה קשור איכשהו באימוץ או בתקופת השהייה בבית הילדים ובעובדה שהילד\ה לא שמע\ה עברית סביבו\ה במשך תקופה מסוימת, ויש הורים שיודעים שזו תופעה נפוצה גם אצל ילדותים שלא אומצו ולא יראו בזאת בעיה שקשורה לאימוץ או בעיה בכלל. יש הורים שיקחו את הילד\ה לקלינאית תקשורת כבר בגיל צעיר, ויש שיקחו בגן חובה, ויש שיקחו בכיתה א, ויש הורים שסבורים שזו לא בעיה רצינית ושהיא תחלוף מאליה.
הבאתי בכוונה דוגמה של תופעה שאינה רצינית, אך שעולה מדי פעם בפורומים לאימוץ וגם העצות המתקבלות לגביה הן שונות ומגוונות, משום שהיא משקפת את התייחסות האינדיבידואלית של הורים שונים לאותה תופעה, וזה נכון גם כשמדובר בתופעות הרבה יותר רציניות.
:
לסיכום, לדעתי לא כדאי לייחס כל תופעה אצל הילדותים שאומצו כנובעת מהאימוץ או כקשורה אליו. להערכתי, קביעה שכזו – מעבר להיות סטיגמטית ומכלילה – עלולה להיות מסוכנת. כמו בדוגמה עם הרופא שיסתפק בקביעה שמדובר בעודף משקל ולא יחפש את הסיבות הנכונות לבעיה רפואית מסוימת ובכך עלול לסכן את הפציינט\ית, כך גם במקרה הנידון: יש שיסתפקו בקביעה שהכל נובע מהאימוץ, ולא יחפשו את הסיבות הרלוונטיות ואת דרכי ההתמודדות המתאימות לעניין מסוים. זאת עוד: בדרך כלל אי אפשר לדעת בוודאות אם עניין מסוים נובע מהאימוץ או קשור אליו או נובע מפרט ביוגרפי או אירוע אחר בחיי הילד\ה, אז לשם מה לעסוק בספקולציות בלתי מבוססות? ובעצם, גם אם נדע בוודאות שהתנהגות מסוימת אצל ילד\ה מסוים\מת נובעת מהאימוץ, אז מה? מה שחשוב הוא לא מה שקרה בעבר, אלא איך להתייחס, לטפל ולהתמודד עם עניין מסוים כאן ועכשיו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
