יש כמה דרכים להפוך למשפחה עם ילדותים, ואחת מהן היא דרך האימוץ. האימוץ הוא ההליך החוקי-משפטי שבאמצעותו הילד\ה מגיע\ה למשפחה. מרגע זה ואילך מדובר במשפחה לכל דבר ועניין, ולדעתי מדובר במשפחה רגילה בתוספת נושא ייחודי.
בחיי היום יום מדובר במשפחה רגילה, שמתמקדת באותם עניינים ונושאים כבכל משפחה אחרת. וכך כשמדובר בתינוק\ת מוקד העניין הוא הטיפול והגידול. למשל: איזה חיתולים עדיפים ואיזה קרם, מוצץ או אצבע, מיטה משפחתית או מיטה נפרדת, סוגיות הקשורות לגמילה, וכו' וכו'. בגילאים בוגרים יותר עוסקים באיזה גן לשלוח, ולאחר מכן יש המון עיסוקים סביב זה (צריך לזכור לשלוח אותה מחר עם חולצה לבנה, והגננת אמרה ש... והחברה הכי טובה בגן אמרה ש..., ויום ההולדת בגן ובבית ואת מי להזמין ומה להכין ולזכור לקנות עוד בטריות למצלמה וכו' וכו'). ואחר עולים במזל טוב לכיתה א, ויש התרגשות רבה וצריך ללכת עם רשימה גדולה ולקנות מחברות עם מס' שורות מסוים, ומעטפות בצבעים שונים, ולזכור שהמורה אמרה שאת מחברת חשבון צריך לעטוף במעטפה צהובה, ומדבקות ועפרונות וטושים ומחק וכו' וכו'. ולזכור ללכת לאסיפת הורים ביום מסוים וכו' וכו'. ואז עולות סוגיות כגון: למי מיועדים השיעורים ועל מי האחריות להכנתם, והאם לעזור או לא, ואם לעזור בהכנת השיעורים איך, והאם כדאי חוג ואיזה, ומה אמרה המורה ומה אמרו החברות ולאן נלך היום לגינת השעשועים או לקניון או לבקר חברה או נזמין חברה או נלך לבקר קרובי משפחה וכו' וכו' וכו'. ובחופש הגדול צריך להחליט האם לשלוח לקייטנה ואיזו ולכמה זמן וכו' וכו'. וכך עובר עוד יום ועוד יום, ושנה אחר שנה, וכל יום מביא איתו את השמחות שלו ואת האתגרים שלו ואת מה שצריך לזכור ולעשות, ותשומת הלב של ההורים ושל הילדותים מרוכזת בכל אלו וכמובן בעניינים נוספים. ממש כבכל משפחה אחרת.
אבל יש נושא נוסף, שמאפיין אך ורק משפחות שנוצרו בדרך האימוץ. והכוונה לסיפור האימוץ האישי שאותו ההורים צריכים לספר בגילאים שונים בצורות שונות ובדרכים שונות, ושאותו הילדותים מבינותים ומעבדותים במשך הזמן. ולנושא חשוב זה בכוונתי להקדיש רשימה נפרדת, ואסתפק בכך שאכתוב שלדעתי את סיפור האימוץ לא כדאי לספר פעם אחת בלבד וברור שלא ניתן להבין, להפנים ולעבד אותו בפעם אחת. הסיפור מלווה את המשפחה וכרוך בה כחוט השני לאורך השנים: בהתחלה על ההורים ליזום ולספר אותו שוב ושוב, כל פעם עם יותר פרטים, ובהמשך הילדותים יוזמותים שיחות בנושא, שואלותים שאלות וכו'. יש תקופות שחיי היום יום תופסים את כל תשומת הלב והסיפור קיים ברקע, קיים וידוע שניתן לשאול עליו או לדבר עליו בכל רגע שרוצים. ולפעמים יש קצת יותר עניין בסיפור האימוץ. ויש תקופות שנושא האימוץ תופס מקום יותר מרכזי בתודעה ובשיחות. ואחר שוב הנושא עובר לשולי התודעה וענייני היום יום השוטפים תופסים את תשומת הלב. ואז עוברת תקופה ארוכה מאוד שהנושא בכלל לא עולה, ופתאום יש שאלה נוספת ואחר עוד שאלות ועוד דיבורים על הנושא, או שמתרחש אירוע בסביבה או מישהו אמר משהו ושוב הנושא עולה ונידון. ואחר שוב יש תקופה של התמקדות בחיי היום יום. וחוזר חלילה.
לסיכום, יש חיי היום יום הרגילים כמו בכל משפחה אחרת, ויש הסיפור המיוחד שמסופר ומופנם לאורך השנים. כלומר, משפחה רגילה בתוספת נושא שייחודי לה ולמשפחות שכמותה. וכשאני חושבת על כך אני מגיעה למסקנה שזה נכון, במידה כזו או אחרת, לסוגים שונים של משפחות, כגון: למשפחות שנוצרו בדרך האימוץ, ולמשפחות שנוצרו בדרך האימוץ היחידני, למשפחות שנוצרו באמצעות תרומת זרע או ביצית או שניהם, ולמשפחות חד-הוריות, ולמשפחות חד-מיניות, ולמשפחות מורכבות, ולמשפחות שבהן ההורים התגרשו, להורות משותפת ועוד ועוד. נראה לי, שבכל המשפחות הללו יש נוסף על חיי היום יום הרגילים גם הסיפור הייחודי לאותו מבנה משפחתי: סיפור שיש לספר, להפנים, וללמוד לקבל אותו בשלווה ובאהבה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
