אימוץ יחידני

כל בחורה שמגיעה לגיל מסוים מתחילה לשאול את עצמה שאלות: מה אני הכי הכי רוצה? על מה אני מוכנה להתפשר ועל מה בשום פנים ואופן אני לא מוכנה להתפשר?

הנה עדות כנה על אחת מהבחירות האפשריות ועל תוצאותיה:

"בגיל 36 החלטתי להתחתן והצלחתי. השקר הגדול"

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3368364,00.html

המחברת מספרת בגילוי לב שבגיל מסוים החליטה להתחתן וללדת ולשם הגשמת מטרתה היא היתה מוכנה להתפשר על בן הזוג, ולבסוף התחתנה ללא אהבה. ובמסגרת ההסבר מדוע בחרה כך, היא מספרת על אופציה שלא התאימה לה: "למה לא חד-הורית? רעיון נחמד, אבל לא בשבילי. נון-קונפורמיסטי מדי. קשה מדי".

ברור שהיא מייצגת נשים לא מעטות שעשו, שעושות ושיעשו כמוה, וכמובן שזו זכותן המלאה. נראה לי, שכמו בהרבה מאוד עניינים בחיים, אין אמת אובייקטיבית אחת שנכונה לכולם\ן, והכל אינדיבידואלי ותלוי באישיות, במבנה הרגשי, בצרכים, בערכים וכו' של כל אישה ואישה. ולכן כל אחת צריכה לבחור לה את המבנה המשפחתי המתאים לה, ובחירות שונות יוצרות משפחות מסוגים שונים. לי באופן אישי בחירה בנישואים ללא אהבה לא היתה ועודנה בלתי אפשרית, ועבורי הבחירה באימהוּת יחידנית מבחירה והחיים כאימ"ב קלים לאין ערוך.