בקיצור אומר, שעל פי היהדות וההלכה אימוץ ילדותים יתומותים נחשבת למצווה גדולה, ובכל זאת הזיקה המשפטית בינם\ן לבין מולידיהם\ן אינו מנותק (וזאת בשונה מהחוק הישראלי ומחוקי אימוץ במדינות אחרות כיום). ולעובדה זו יש השלכות רבות ושונות, המתוארות בשני מאמרים אלו, המצויים באתר דעת:
א) מאמר של הרב מרדכי הכהן: "אימוץ ילדים לפי ההלכה". במאמר נידונים פרטי דינים של האימוץ בהלכה.
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sinay/emutz-4.htm
ב) מאמר של פרופ' אברהם ס. אברהם: "אימוץ ילדים". גם במאמר זה נידונים נושאים שונים הקשורים לאימוץ על פי ההלכה.
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/hamaayan/imuts-2.htm
ואסתפק בכמה ציטוטים המובאים במאמרים אלו, המדגימים את דעת חז"ל והפרשנים בנושא זה:
* בתלמוד (מגילה יג, א) כתוב כך: "שכל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו, מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו"
* ובמדרש (שמות רבה, סוף פרק מו) כתוב כך: "משל ליתומה שהיא מתגדלת אצל אפוטרופוס, והיה אדם טוב ונאמן ושמרה כראוי. לימים ביקש מגדלה להשיאה לאיש, עלה הלבלר לכתוב הכתובה. אמר לה: מה שמך? אמרה: פלונית; ומה שם אביך? התחילה שותקת. אמר לה: למה את שותקת? אמרה לו: מפני שאיני יודעת אלא אותך; שהמגדל נקרא אב ולא המוליד".
* ולדעת הרמ"א: "מי שמגדל יתום בתוך ביתו וכתב עליו בשטר בני או היתום כתב על המגדלו אבי או אמי, לא מקרי מזויף וכשר הואיל וגדלוהו ראוי לכתוב כך" (חו"מ, סימן מב, סעיף טו) .
* ויעב"ץ מדגיש: "ולא ביתום בלבד, אלא אפילו יש לו אב ואם, ומתגדל אצל אחר לשם מצווה. אם הלה אין לו בנים ומגדלו לזה להיות לו בן ליורשו, וזה קורא לו אב והוא קורא לו בני... שזה נחשב כאילו ילדו ממש" (שאילת יעב"ץ ח"א סימן קסה).
כלומר, יעב"ץ מצטט את המשפט הכתוב בתלמוד "כאילו ילדו" ומדגיש: כאילו ילדו ממש", כלומר לדעתו חז"ל לא דיברו בצורה מטאפורית, ומדובר במעמד הלכתי-משפטי ממשי: האב שאימץ ילד - גם שאינו יתום - "נחשב כאילו ילדו ממש", כלומר מבחינה הלכתית-משפטית זהו בנו והוא אביו מכל הבחינות, למשל מבחינת הירושה, וכפי שכתב יעב"ץ: "להיות לו בן ליורשו".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
