במגילת אסתר פרק ב פסוק ז מסופר על מדרכי היהודי כך: "ויהי אומן את הדסה, היא אסתר בת דודו, כי אין לה אב ואם... ובמות אביה ואימה לקחה מרדכי לבת". ובלשון המקרא השורש א.מ.ן משמש בהקשר הזה באותה משמעות שבעברית החדשה משמש השורש א.מ.ץ, כלומר: ויהי אומן=אימץ, "לקחה מרדכי לבת". כלומר, מרדכי היהודי הוא האב היחידני שאימץ הראשון J
ובעברית החדשה, מה שהיה קודם "אומן" הפך לאימוץ, אימץ וכו', והמילים בשורש א.מ.ן משמשים לתיאור משפחה מסוג אחר: משפחת אומנה או משפחה אומנת, הורים אומנים וכו'.
במאמרו "אימוץ ילדים לפי ההלכה"
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sinay/emutz-4.htm
הרב מרדכי הכהן מצטט את דבריו של הרב עוזיאל:
"מקובל אצלנו, בדיבור ובכתב, לקרוא את הילדים שגדלים ומתחנכים בבתי אלה שאינם הוריהם בשם "בנים אמוצים", מלשון הכתוב "ועל בן אדם אמצת לך" (תהילים פ, טז), ואין זה מחוור... ולכן אין להשתמש במושג זה להוראת בנים אמוצים ואדופטיבים... אלא, נראה לדעתי, לקרוא לבנים כאלה "בני אמונים" ואת המגדלים אותם בביתם בשם "אומנים", מלשון "ויהי אומן את הדסה" (אסתר ב, ז)....
וזה להלכה. אבל מכיוון שנתקבל שם זה (אימוץ) בספרות ובדיבור, לא רציתי לשנותו".
כלומר, הרב עוזיאל סבור שאין להשתמש במונח "אימוץ" לאימוץ ילדותים, משום שבפסוק בתהילים המילה "אמצת" מתארת את יחסו של ה' לבני האדם.ולכן, לדעתו עדיף להשתמש במילים בשורש א.מ.ן לתיאור אימוץ ילדותים, וזאת על סמך הפסוק מאסתר "ויהי אומן את הדסה". כלומר הוא מפרש את המילים "ויהי אומן" כ"אימץ".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
