אימוץ יחידני

וזה מה שהתרחש בפרק של יום ג' (אתמול). רונדה מספרת לקאסי שהאם התקשרה אליה ואמרה לה שהיא אינה מעוניינת לשוחח עם רונדה ועם קאסי, שהיא מרגישה שזו צריכה להיות ההחלטה של דסטין להתקשר לקאסי ולא להיפך (מסכימה מאוד!), שהוא יודע שהוא אומץ, שהוא עומד להתחיל את לימודיו בקולג', שהוא סובל מהפרעת קשב ומהתמכרויות ושהאם מאשימה את קאסי בכך. ונראה שדסטין אינו תופס את קאסי באופן חיובי.

תגובתה של קאסי מאוד הפתיעה אותי לטובה, והצלחתי להעתיק את דבריה: "אני שמחה שהוא בסדר. זה הדבר החשוב ביותר. אני יודעת בליבי שאיני אותו אדם שהייתי ולכן איני מלקה את עצמי על כך".

ואז רונדה שאלה אותה: מה אם לעולם לא תפגשי אותו? קאסי: "למען האמת, אני יכולה לחיות עם זה, משום שעכשיו אני יודעת שהוא בסדר. אני יכולה לחיות עם התקווה שזה ישתנה, אבל זה כבר לא חייב לנהל לי את החיים. זה יהיה בסדר מבחינתי, משום שאני יודעת שהוא יודע" [שהוא אומץ].

ואז נזלו דמעות מעיניה של קאסי (אני כבר מזמן בכיתי), ורונדה אמרה לה: "אני מצטערת, קאסי".

וקאסי השיבה תשובה כל כך נפלאה ונוגעת ללב: "אני לא מצטערת. אני יודעת שהוא בחיים, אני יודעת שהוא בריא ומצליח בחייו. אין לי סיבה להצטער. זה לא נגמר. אני באמת מאמינה שאני אפגוש אותו".

צריך לזכור שקאסי כבר הרבה שנים מחכה לפגוש אותו, והנה סוף סוף הבלש מצא את הכתובת ואת הטלפון שלו, ורונדה התקשרה, ותקוותה בינתיים נכזבה. לאור כל זאת תגובתה נראית לי מאוד אוהבת, אצילית, רוחנית, מפותחת ומאוד מאוד מרשימה. דמותה ממש יפתה בעיניי.

כמה שעות אח"כ קאסי הביעה תרעומת על כך שהאם מאשימה אותה בהפרעת הקשב ובהתמכרויות, ואמרה שאם זה עניין גנטי אי אפשר להאשים אותה בגלל הגנים שלה. היא כנראה באמת לא מבינה שמדובר לא בעניין גנטי, אלא בעובדה ששתתה אלכוהול (ואולי גם לקחה סמים) לאורך ההריון ולזה התכוונה האם. ומעניין שאף אחד לא מסביר לה את זה. ומצד שני, אולי זו תהיה התאכזרות להסביר לה איזה תוצאות חמורות היו למעשיה. ומצד שלישי, משום שחסר לה המידע היא לא מבינה למה מתכוונת האם.