אימוץ יחידני

רוצה לספר על סרט אנגלי מאוד מאוד מרגש ונוגע ללב שראיתי בשם "סודות ושקרים" של הבמאי מייק לי כמיטב המסורת האנגלית, התסריט והבימוי מעולים והמשחק הוא לעילא ולעילא. ועכשיו לנושא הסרט: 2 הגיבורות הראשוניות הן הורטנס וסינתיה. הורטנס היא בחורה שחורה, משכילה ואמידה שאומצה כשהיתה תינוקת. היו לה חיי משפחה טובים מאוד, היא קיבלה חינוך טוב, חיה חיים טובים  ועתה היא אופטמיטריסטית. לעומתה, סינתיה היא אישה לבנה מהמעמד הנמוך (יש לזכור שמדובר בסרט אנגלי), לא משכילה, פועלת שתיינית וקשת יום, שעבדה קשה מאוד כל חייה. כשהיתה צעירה היא מסרה תינוקת לאימוץ. כעת היא חיה בעוני ובמצוקה נפשית כאם יחידנית עם בת שמזלזלת בה (הבת מנקה רחובות).

לאחר שהוריה של הורטנס נפטרים היא מחליטה לחפש את האישה שילדה אותה ומסרה אותה לאימוץ. לאחר מאמצים רבים היא מצליחה לאתר אותה. תחילה הן משוחחות בטלפון. סינתיה מגיבה בהיסטריה עצומה. מתברר שהיא לא סיפרה לאף אחד, מלבד לאחיה, על שמסרה תינוקת לאימוץ. לאחר כמה שיחות טלפון, הן מחליטות להיפגש. וכאן צפויה לשתיהן הפתעה עצומה: מתברר להן לתדהמתן הרבה שסינתיה היא לבנה ממעמד הפועלים והורטנס היא שחורה משכילה ואמידה. בהתחלה סינתיה טוענת שחלה טעות משום שהיא לא זוכרת שקיימה יחסי מין עם בחור שחור. לטענתה מייד לאחר שילדה לקחו את התינוקת והיא לא ראתה אותה. אולם לאחר עיון במסמכים שונים מתברר לשתיהן שלא מדובר בטעות.

אז הן מתחילות להיפגש בסתר, כדי שהבת השנייה של סינתיה לא תדע. בהתחלה זה נראה בלתי אפשרי: שתי נשים שונות לגמרי במוצאן ובצבען, בהשכלתן, בצורת חייהן, בחינוך שקיבלו, באנגלית שהן דוברות. כל החיים והאישיות שלהן שונות לגמרי. בכל החלק הראשון של היחסים סינתיה פשוט יושבת וגועה בבכי, והורטנס יושבת בחוסר אונים ומסתכלת עליה. ככל שהן נפגשות יותר ויותר מתחיל להתרקם ביניהן קשר שהולך ומעמיק. הן מתחילות לגלות כמה מאפיינים ותכונות דומים.

סינתיה מזמינה את הורטנס ליום ההולדת של בתה השנייה שאליו מוזמנים גם אחיה ואשתו הסנובית. בהתחלה סינתיה מציגה את הורטנס כחברה לעבודה, ובני המשפחה חושדים משום שהיא לא נראית ומתנהגת ומדברת כמי שעובדת במפעל. בהמשך הערב סינתיה מטילה פצצה: היא מספרת שהיא ילדה את הורטנס ומסרה אותה לאימוץ.  

כל המשפחה בהלם מוחלט. הבת השנייה מגיבה בצורה מאוד חריפה ויש פיצוץ נורא מכל הצדדים ושל כל הנוכחים. בהמשך מתברר שכל המשפחה הזאת מתאפיינת בשקרים ובסודות גדולים. למשל, הבת השנייה לא ידעה שנולדה לפניה בת שנמסרה לאימוץ, וגם לא יודעת מי האיש שהוליד אותה. ויש עוד סודות ושקרים שגורמים לכל בני המשפחה סבל גדול, גורמת להם להשקיע הרבה אנרגיה בשמירת הסודות וגורמת להם להיות בודדים ומנוכרים זה לזה.  

ברגע השיא של הסרט קם האח של סינתיה וצועק (פרפרזה): למה יש כל כך הרבה סודות ושקרים במשפחה הזאת? לכולנו יש הסבל שלנו, למה שלא נחלוק אותו? בגלל כל הסודות והשקרים כל האנשים שאני הכי אוהב עכשיו כועסים זה על זה.

ואז לקראת החלק האחרון של הסרט כל הסודות והשקרים מתבהרים (חוץ מזהותו של האיש שהוליד את הורטנס). ולקראת סוף הסרט שתי האחיות למחצה מחליטות לצאת ולבלות, והאחות השחורה שואלת את האחות הלבנה: "איך תציגי אותי?" והאחות הלבנה אומרת: "כאחותי למחצה". ואז אומרת האחות השחורה: "אבל אז תצטרכי לתת הרבה הסברים". והאחות הלבנה משיבה (וזו המסקנה של כל הסרט): "עדיף לומר את האמת. כך אף אחד לא ייפגע".

הסרט מאוד יפה ומאוד מרגש ובכיתי בו כמה פעמים. מאוד מעניינת השיחה בין סינתיה להורטנס וההסברים למה מסרה אותה לאימוץ (היא היתה בת 16 כשנכנסה להריון, הוריה לא תמכו בה, שלחו אותה למוסד ללדת שם כדי שלא ידעו, וכו'). ומה שיפה שכלללל הדמויות מתפתחות במהלך הסרט לכיוון של יתר עוצמה, יתר אותנטיות, יתר שמחה. וזה בדיוק ההבדל בין חיים עם סודות ושקרים לחיים של אמת ופתיחות.