סרט מאוד מאוד מרגש וחזק מבחינה רגשית, ושחקנים ושחקניות ממש טובים. העלילה מאוד עשירה ומורכבת (התסריט נעשה על פי ספר, והתסריטאי הוא גם הסופר). אולם אין בכוונתי לספר את כל העלילות ועלילות המשנה הרבות והמרתקות, אלא להתרכז אך ורק בפן אחד הרלוונטי לענייננו.
בעיירה קטנה באירלנד הכומר המקומי מקיים יחסי מין עם הבחורה המנקה את ביתו. לאחר שהיא נכנסת להריון ויולדת היא מניחה את התינוק בעריסה על פתח ביתו, מצלצלת בדלת ואחר נוסעת ללונדון ופותחת בחיים חדשים.
הכומר מביא את התינוק לאישה שתגדל אותו, וכנראה שהוא משלם לה על כך. האישה קשת יום וקשה באופן כללי. היא מגדלת את הילד פטריק בקשיחות וללא אהבה, וכל פעם שהוא עושה מעשה שאינו מוצא חן בעיניה היא מרביצה לו וגם אומרת שהיא מקללת את היום שלקחה אותו לביתה. מגיל מאוד צעיר הילד הרגיש והמיוחד לובש את בגדיה ומתאפר וגם על כך הוא נענש בחומרה. הילד ואחר הנער מתנהג לפי מה שמתאים לו ולא לפי הקונבנציות של המקום הקטן, ולכן נקלע כל הזמן לצרות עם מורים וכו'. בשלב מסוים הוא לא יכול יותר לשאת את ההתנהגות של האישה המגדלת אותו, והוא מחליט לנסוע ללונדון לנסות למצוא את האישה שילדה אותו.
בלונדון פטריק, המציג את עצמו כפטרישיה ו"קיטן" (חתלתולה), מתחיל ללבוש באופן קבוע שמלות, ונראה כאישה צעירה ויפיפיה. הוא מחפש את האישה שילדה אותו בצורה לא מסודרת: הוא פשוט משוטט ברחובות ומחפש אותה. אבל העיר גדולה והסכנות בה רבות. הוא נקלע להרפתקאות שונות ומחפש אהבה במקומות שונים ולעתים מסוכנים מאוד. הוא פוגש גברים שונים ולאחר הרבה אכזבות הופך לזונה. בשלב מסוים הוא מפסיק לעבוד ברחוב ועובר לעבוד בפיפ שואו, ולשם הכומר אביו מגיע לפגוש אותו. ועתה יש סצינה מאוד מיוחדת: הכומר רואה ואינו נראה ואינו מזדהה. הוא מספר לפטריק\פטרישיה בצורה הדרגתית ומרומזת על תינוק שנולד ועל אישה שנסעה ללונדון וכו'. לבסוף הוא אומר לו שהוא אוהב אותו, מבקש סליחה על התנהגותו לאורך השנים, ומגלה לו את הכתובת שבו גרה האישה שילדה אותו. הוא מוסיף שכנראה היא לא תרצה לראות אותו: מתברר שהיא נשואה ויש לה 2 ילדים, וקרוב לוודאי לא סיפרה לבעלה שמסרה תינוק לאימוץ. וייתכן שהיא לא תרצה לראות אותו גם משום שהוא טרנסקסואל.
פטריק מגיע לביתה באמתלה שהוא עורך סקר, שואל שאלות שונות ופוגש את בנה שנקרא אף הוא פטריק. לבסוף הוא אומר שקיבל את המידע שהיה צריך והולך בלי שהזדהה. לאחר מכן הוא נוסע לכומר שמשכן אותו בביתו. כשפטריק שואל אותו איך לקרוא לו, הכומר אומר לו: "קרא לי אבא". מובן שהעובדה שהכומר שיכן אותו בביתו גורמת להרבה רכילות ושמועות בעיירה הקטנה, ראשי הכנסייה מתנגדים ולבסוף זורקים לביתם פצצה. לאחר הרפתקאות נוספות, ולאחר שהוא פוגש שוב את האישה שילדה אותו ואת בנה וגם אז מבלי שהיא תדע מי הוא, הסרט מסתיים בכך שפטריק אומר לאביו: חיפשתי אותה ומצאתי אותך.
כאמור, הסרט מאוד מרגש ובכיתי בהרבה קטעים. חשבתי לעצמי איך היו נראים חייו של פטריק אלמלא כל השקרים והסודות וההכחשות מצד הכומר, ואם לכומר היה אכפת מספיק למסור את התינוק לאישה טובה, או משראה שמסר אותו לאישה קשה ורעה להגן עליו ולהוציא אותו מביתה. נראה לי שאם פטריק היה זוכה למשפחה טובה ולאם אוהבת וחמה כל חייו היו נראים אחרת. היא היתה יכולה להגן עליו גם מלחצי הסביבה והמורים ולעזור לו לקבל את עצמו ואת זהותו המינית. ואם הוא לא היה כל כך מורעב לאהבה הוא לא היה נקלע לכל כך הרבה צרות בחיפושו אחר אהבה.
על הסרט:
http://www.tam.co.il/1_6_2006/tarbut.htm
http://www.nrg.co.il/online/23/ART1/429/169.html
http://www.lev.co.il/LevProject/ArchivFilm.asp?Pcp=309
בבלוג זה
בכל הבלוגים
