אימוץ יחידני

מובן שכל מי שרוצה לכתוב ספר אימוץ צריכה להשיב על השאלות הללו בעצמה ולפי רגשותיה, ערכיה, השקפותיה וכו'  (אני כותבת בלשון נקבה משום שגם כשמדובר בזוג ברוב רובם של המקרים האם היא זו שכותבת את ספר האימוץ). אכתוב כעת את השקפותיי האישיות והבלתי מחייבות בנושא:

איך להתחיל את הספר – מהילד\ה או מההורים?

אפשר לחלק את הדעות ואת הספרים לשני סוגים:

א) ספרים שמתחילים בהורים או באם: כמה היא רצתה להיות אם, תמונות של האם וסביבתה. וכשמדובר בזוג תמונות של הזוג, סיפור חתונתו וכו'. ורק אחרי כמה דפים מופיע\ה הילד\ה. כך למשל כתוב הספר "ילד במתנה".

ב) סיפורים המתחילים בילד\ה ורק אחר כך מספרת האם כמה רצתה להיות אם וכמה רצתה להיות האם של הילד\ה הספציפית הזה\הזאת.

אז נראה שזה עניין של טעם ותחושה ויש דעות לכאן ולכאן. לדעתי האישית, זהו הספר של הילד\ה, זהו סיפור האימוץ של הילד\ה ולכן מן הראוי להתחיל בו\ה. ילדותים  גם מאוד אוהבותים לשמוע סיפורים על עצמם\ן, איך היו קטנותים וכו'. ועריכת הסיפור כך שהגיבור\ה הראשי\ת הוא או היא הילד\ה, שגם מופיע\ה מהמשפט הראשון של הסיפור - משתלבת בנטייה זו. 
 

איך לנסח את הסיפור – בגוף ראשון, שני או שלישי?

האם לכתוב: אני, אימא או היא? האם לכתוב: התינוק\ת, הוא או היא, להשתמש בשם התינוק\ת, או את?

אני באופן אישי אוהבת מאוד את הנוסח של: אני ואת\ה, ולפעמים: אימא ואת\ה.

לדוגמה: נולדת בתאריך... בארץ.... אני מאוד רציתי להיות אימא וכו' וכו'.

המבנה הכללי של הספר והפרופורציה בין טקסט לתמונות:

לדעתי, כשהספר מיועד לילדותים בגילאי 3-4 פלוס-מינוס, כדאי לערוך את הספר כספר ילדים רגיל, כלומר מעט מלל והרבה תמונות: כל דף יכיל משפט או שניים ותמונה סרוקה או תמונה מהאינטרנט או איור או אפילו כמה תמונות קטנות. וכדאי שהאותיות יהיו גדולות ואפשר להוסיף ניקוד. כאשר מדובר בילדות בני 5-6 פלוס-מינוס, אפשר כבר להוסיף יותר טקסט ופרטים. וזה כמובן אינדיבידואלי ותלוי באישיות, בהבנה, בעניין וכו' של כל ילד\ה.

אילו פרטים לכלול בסיפור ואילו להשמיט?

האם הספר יכלול פרטים כגון: החיים בבית הילדים, פרטים על בית הילדים? אם ידועים פרטים על היולדת (כגון שמה, גילה, מקום מגוריה, מצבה הכלכלי וכו') ובמקרים שיש תמונה שלה – האם לכלול בספר? האם לכלול בספר הסבר לשאלה מדוע היא מסרה לאימוץ? האם להסביר על תהליכי אימוץ שונים כגון המשפט וכו'?

מובן שאלו החלטות אישיות וכל אחת שתחליט לפי הבנתה. לדעתי האישית, כשמדובר בספר המיועד לילדותים בני 3-4 פלוס-מינוס, עדיף לא לכלול בספר את כל נושא היולדת, פרטים עליה והסיבות למסירה לאימוץ, וגם לא נושאים ומושגים כלליים שאינם ידועים לילדותים בגילאים אלו, כגון: עובדת סוציאלית, פסיכולוגי, עורך דין, שופט, עמותה, משפט וכו' וכו'. לדעתי, כשמדובר בגילאים הללו, עדיף לספר את סיפור האימוץ במילים ובמושגים פשוטים וידועים לילד\ה הספציפי\ת,  ולספר אותו בצורה כללית ללא פרטים רבים. ככל שהילדותים גדלים, אפשר להוסיף עוד ועוד מושגים ונושאים והיבטים של סיפור האימוץ.

אורך הספר ומידת הפירוט

לדעתי, זה תלוי בגיל, באישיות, בהבנה וכו' של הילד\ה וגם כמובן בנטיות הלב של הכותבת. לדעתי, כשמדובר בספר המיועד לילדותים בגילאי 3-4 פלוס-מינוס, עדיף שזה יהיה ספר קצר ותמציתי עם מעט מלל והרבה תמונות. ואילו כשמדובר בספר המיועד לילדותים בגילאי 5-6 פלוס-מינוס אפשר להוסיף יותר טקסט ויותר פירוט.

הערות כלליות:

חשוב מאוד להתאים את ספר האימוץ לגיל, להבנה ולעניין של הילד\ה, ולכן התשובות לשאלות תלויות בפרמטרים אלו. הרי יש הבדל עצום בין ספר המיועד לילדותים בגיל 3-4 פלוס-מינוס לבין ספר המיועד לילדותים בגיל 5-6 פלוס-מינוס. לדעתי, כתיבת ספר האימוץ אינו אירוע חד פעמי, אלא תהליך דינמי הנמשך לאורך הילדות. אפשר וכדאי לעדכן את הספר כשהילד\ה גדל\ה, להוסיף עוד ועוד מושגים והיבטים ונושאים ופרטים טעונים בהתאם להבנה, לעניין ולשאלות הילד\ה.

ולכן, כאשר מדפיסים את הספר אפשר לכתוב ולהדפיס  כמה ספרי אימוץ המיועדים לגילאים שונים, או או שאפשר להשאיר בסוף הספר כמה דפים ריקים כדי שאפשר יהיה למלא אותם. אפשרות אחרת היא להשאיר את הספר במחשב כקובץ וורד או כמצגת ,Power Point ואז בכל פעם לעדכן אותו והוסיף עוד פרטים ונושאים והיבטים ותמונות, ולהראות לילד\ה את הנוסח החדש.

* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *