אימוץ יחידני

בעקבות הסיפור האנושי הכל כך מרגש ומרתק חשבתי לעצמי כמה מחשבות

חבל מאוד שכל הסביבה ידעה את הסיפור הרבה לפני שהילד עצמו ידע, ושרק לפני כיתה א' סיפרו לו על האימוץ. ברור שזה נובע מהמוסכמות באותה תקופה, כשהורים לא נהגו להסביר נושאים רבים. ובכל זאת, נראה לי שהיה לו הרבה יותר קל לו היה יודע על כך הרבה קודם, לפני שהשכנות "הנחמדות" העירו הערות...

חבל מאוד שהמכתב שהיולדת כתבה וביקשה שיצרפו לתיק האימוץ הלך לאיבוד. המכתב היה מקל על איתורה, וגם היתה לו בוודאי משמעות רגשית רבה.

מאוד התרגשתי לקרוא את הדרך הבוגרת והבריאה, שבה הוא מבין ומקבל את המניעים למסירה לאימוץ (חלק מופיע בציטוט השני שהבאתי לעיל). אני מאוד מאמינה בתפילת השלווה:

"אלוהים

תן לי שלווה לקבל את מה שלא ניתן לשנות

ותן לי אומץ לשנות מה שניתן

ותן לי חכמה להבחין בין השניים"

באופן אישי נראה לי מאוד בריא מכל הבחינות להגיע למצב של קבלת העובדות הביוגרפיות שלא ניתן לשנותן: לקבל את העובדה שהיתה אישה שלא יכלה לגדל ולטפל מסיבות שונות ולכן מסרה את התינוק\ת לאימוץ.  ברור שזה לוקח זמן ועיבוד רגשי ונפשי, אבל נראה לי שחשוב מאוד להגיע למצב של השלווה: "לקבל את מה שלא ניתן לשנות".