בעקבות תוכנית ה 
ששודרה אתמול שאלתי את עצמי את השאלה הזו שוב ושוב. בפרק של אתמול אפשר היה לראות סיטואציה טעונה ביותר (בלשון המעטה): הפגישה הראשונה של אורי עם בתה.
מצד אחד, אורי סיפרה שכבר 10 שנים היא רוצה להיות אם, ולבתה היא מחכה כבר 8 חודשים. ראינו איך היא יושבת וצופה בסרטי הוידיאו שקיבלה ואיך היא מחכה ומחכה לפגוש סוף סוף את בתה, לגעת בה, לחבק אותה, להריח אותה, לנשק אותה. והנה הגיע הרגע הכי דרמטי והכי משנה חיים לשתיהן, לאימא ולבת ו....
מצד שני, הילדה לא היתה בבית ילדים אלא טופלה במשפחה אומנת במשך 10 חודשים. והנה לחדר נכנסות אישה ובידה בובה מקסימה (למרות הפנים המטושטשים אפשר היה לראות את הקסם שלה). האישה מתיישבת, והתינוקת בחיקה. היא מחבקת את הילדה.
והאם? במקום לקבל סוף סוף את בתה, היא מחבקת את האומנת, מדברת אליה, מתייחסת אליה, מסתכלת על בתה שיושבת בחיקה של האומנת. לי היה כבר קשה לחכות לרגע שבו האם תיקח את בתה בזרועותיה. אבל רגע, אי אפשר. יש כאן אישה עם רגשות. האומנת מחבקת את התינוקת ובוכה. בוכה. בוכה. כל כך קשה היה לראות את זה. ניכר שהיא אוהבת את הילדה מאוד. וניכר שלמרות שידעה מראש שהיא מטפלת בתינוקת הזאת לתקופה מסוימת ותמורת תשלום, היא התאהבה בה. ועכשיו הגיע הרגע המאושר עבור האם והרגע הלא כל כך מאושר עבור האומנת: שמחת הפגישה נפגשת עם עצב הפרידה... רגשות נפגשים ומתנגשים. האומנת בוכה, האם שכבר מייחלת להחזיק את בתה, צריכה להתאפק. היא נותנת טישו לאומנת, מנסה לנחם אותה. וכל הזמן בטח כבר רועדת מבפנים: נווווווווווו כבר! נו כבר! ואז האם שואלת את האומנת הרבה שאלות, ועדיין התינוקת יושבת בחיקה של האומנת. וכשהאם פונה סוף סוף לראשונה בחייה לבתה ואומרת לה: ג'סי, ג'סי! ומנסה להסתכל לה בעיניים בפעם הראשונה בחייהן, האומנת כל הזמן מתקנת ברקע: ג'סיקה, ג'סיקה.
ואז האומנת קמה, נותנת את התינוקת לאימה והולכת. בוכה. וגבר ניגש ומחבק אותה וככה הם הולכים לאט. ואחר כך, הבכי הנורא, קורע הלב של התינוקת. איפה האישה שגידלה אותה 10 חודשים? מה זה החדר הזה? מי אלו הנשים האלה וכל האנשים הרבים מאוד שממלאים את החדר (הצלמים, אנשי הסאונד והתאורה ועוד).
ומאתמול אני כל הזמן חושבת לעצמי: בית ילדים או משפחה אומנת? בית ילדים שבו יש מאות תינוקות עם מעט מטפלות שפשוט אין להן זמן וכוח בדיוק בתקופה שכל כך חשוב שלתינוקות תהיה דמות מטפלת קבועה ויווצר אטצ'מנט וכו' וכו'? או במשפחה אומנת, בבית, טיפול אישי, נשיקות וחיבוקים, ואז מה??? טראומה נוראה! פרידה מהאומנת שאותה אוהבים ולריחה ולקולה רגילים! ופתאום קלטתי שתינוקות שמטופלים ע"י אומנות יש להם/ו היסטוריה שכזו: האישה שילדה מסרה לאימוץ, והאומנת יום אחד נעלמת ולא חוזרת ומבחינת התינוקות - נוטשת. פשוט נורא! אז מה עדיף??? כל אופציה והצדדים הלא סימפטיים בלשון המעטה האחרים שלה....
ואסיים בנימה אופטימית: מאחלת לאורי ולבתה ולכל המשפחה המון בריאות וכיף ונחת ושמחה ואושר משפחתי וכל טוב!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
