אימוץ יחידני

בעקבות דבריה של ערבה על בת פרעה ותגובתי

http://israblog.co.il/comments.asp?newcomment=0&blog=6085747&user=385160&commentuser=385160&origcommentuser=385160#

נראה לי מעניין לבדוק מה דעת חז"ל עליה. ואכן דעתם חיובית ביותר, ובצדק.

בתלמוד הבבלי (סוטה דף י"ב ע"ב) מתוארת בת פרעה כמורדת באביה ובעבודה זרה: " 'ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור', אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי: מלמד שירדה לרחוץ מגלולי אביה. 'ותרא את התיבה בתוך הסוף'. כיון דחזו דקא בעת לאצולי למשה [כיוון שראו נערותיה שהיא רוצה להציל את משה] אמרו לה: גבירתינו מנהגו של עולם, מלך בשר ודם גוזר גזירה, אם כל העולם כולו אין מקיימין אותה, בניו ובני ביתו מקיימין אותה. את עוברת על גזירת אביך?".

כלומר, נערותיה תוהות על כך שהיא עוברת על הצו של פרעה אביה ומצילה תינוק שהיא עצמה זיהתה מייד "מילדי העברים זה".

ובמקום אחר בתלמוד (מגילה יג ע"א) דורשים את הפסוק "ואשתו היהודיה ילדה את ירד... ואלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרד"  (דברי הימים א, ד יח) כעוסק בבת פרעה:

"'ואלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרד': אמאי קרי לה [למה קוראים לה] יהודיה? על שום שכפרה בעבודה זרה, דכתיב (שמות ב') 'ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור'. ואמר רבי יוחנן: שירדה לרחוץ מגילולי בית אביה. 'ילדה'?! והא רבויי רביתיה [מדוע כתוב שילדה את משה, הרי גידלה אותו?]. לומר לך שכל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו, מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו. ירד זה משה".

אם כן, לדעת התלמוד שמה היה בתיה, היא כפרה בעבודה זרה ולכן הכתוב קורא לה "יהודיה", ונאמר שהיא ילדה את משה לפי הכלל החשוב והידוע "שכל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו, מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו", וכבר כתבתי על כך שלפי דעת  אחד מהפרשנים המשפט נכון "ולא ביתום בלבד":

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=385160&blogcode=5928832

כמו כן כתוב, שלמשה היו שמות רבים, ביניהם השם שנתנו לו הוריו, ובכל זאת הוא נקרא בשם שנתנה לו בת פרעה:

ועוד כתוב על בת פרעה שהיא קיבלה גמול נעלה וייחודי ביותר שמעיד על גודל פועלה:

"תשעה נכנסו בחייהם בגן עדן, ואלו הן: חנוך בן ירד, ואליהו ומשיח... ובתיה בת פרעה"

 (מסכת דרך ארץ זוטא, פרק א, משנה ח).

אם כן, חז"ל מעריכים מאוד את בת פרעה על כך שאימצה את משה רבנו ובכך הצילה אותו ממוות ודאי. ואני מסכימה מאוד לגישה זו. ובכל זאת, עדיין אני חושבת שכל הסיפור על משה ובת פרעה שונה מאוד ממה שקורה באימוצים בימינו, ונראה לי שבשל סיבות שונות שהצגתי ברשומה הקודמת הסיפור אינו מתאים להסברת אימוץ בן ימינו.

במגילת אסתר פרק ב פסוק ז מסופר על מדרכי היהודי כך: "ויהי אומן את הדסה, היא אסתר בת דודו, כי אין לה אב ואם... ובמות אביה ואימה לקחה מרדכי לבת". ובלשון המקרא השורש א.מ.ן משמש בהקשר הזה באותה משמעות שבעברית החדשה משמש השורש א.מ.ץ, כלומר: ויהי אומן=אימץ, "לקחה מרדכי לבת". כלומר, מרדכי היהודי הוא האב היחידני שאימץ הראשון J

ובעברית החדשה, מה שהיה קודם "אומן" הפך לאימוץ, אימץ וכו', והמילים בשורש א.מ.ן משמשים לתיאור משפחה מסוג אחר: משפחת אומנה או משפחה אומנת, הורים אומנים וכו'.

במאמרו  "אימוץ ילדים לפי ההלכה"

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sinay/emutz-4.htm

הרב מרדכי הכהן מצטט את דבריו של הרב עוזיאל:

"מקובל אצלנו, בדיבור ובכתב, לקרוא את הילדים שגדלים ומתחנכים בבתי אלה שאינם הוריהם בשם "בנים אמוצים", מלשון הכתוב "ועל בן אדם אמצת לך" (תהילים פ, טז), ואין זה מחוור... ולכן אין להשתמש במושג זה להוראת בנים אמוצים ואדופטיבים... אלא, נראה לדעתי, לקרוא לבנים כאלה "בני אמונים" ואת המגדלים אותם בביתם בשם "אומנים", מלשון "ויהי אומן את הדסה" (אסתר ב, ז)....

וזה להלכה. אבל מכיוון שנתקבל שם זה (אימוץ)  בספרות ובדיבור, לא רציתי לשנותו".

כלומר, הרב עוזיאל סבור שאין להשתמש במונח "אימוץ" לאימוץ ילדותים, משום שבפסוק בתהילים המילה "אמצת" מתארת את יחסו של ה' לבני האדם.ולכן, לדעתו עדיף להשתמש במילים בשורש א.מ.ן לתיאור אימוץ ילדותים, וזאת על סמך הפסוק מאסתר "ויהי אומן את הדסה". כלומר הוא מפרש את המילים "ויהי אומן" כ"אימץ".

א) מאמר של הרב מרדכי הכהן: "אימוץ ילדים לפי ההלכה". במאמר נידונים פרטי דינים של האימוץ בהלכה.

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sinay/emutz-4.htm

ב) מאמר של פרופ' אברהם ס. אברהם: "אימוץ ילדים". גם במאמר זה נידונים נושאים שונים הקשורים לאימוץ על פי ההלכה. 

 http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/hamaayan/imuts-2.htm

* ולדעת הרמ"א: "מי שמגדל יתום בתוך ביתו וכתב עליו בשטר בני או היתום כתב על המגדלו אבי או אמי, לא מקרי מזויף וכשר הואיל וגדלוהו ראוי לכתוב כך" (חו"מ, סימן מב, סעיף טו) .

* ויעב"ץ מדגיש: "ולא ביתום בלבד, אלא אפילו יש לו אב ואם, ומתגדל אצל אחר לשם מצווה. אם הלה אין לו בנים ומגדלו לזה להיות לו בן ליורשו, וזה קורא לו אב והוא קורא לו בני... שזה נחשב כאילו ילדו ממש" (שאילת יעב"ץ ח"א סימן קסה).

כלומר, יעב"ץ מצטט את המשפט הכתוב בתלמוד "כאילו ילדו" ומדגיש: כאילו ילדו ממש", כלומר לדעתו חז"ל לא דיברו בצורה מטאפורית, ומדובר במעמד הלכתי-משפטי ממשי: האב שאימץ ילד  - גם שאינו יתום - "נחשב כאילו ילדו ממש", כלומר מבחינה הלכתית-משפטית זהו בנו והוא אביו מכל הבחינות, למשל מבחינת הירושה, וכפי שכתב יעב"ץ: "להיות לו בן ליורשו".