פלגיה, מנהלת פורום "חינוך לילדים ונוער" בתפוז, נכנסה לפורום אימוץ בתפוז ושאלה האם מישהי מתנדבת לסייע לה בכתיבת רשומה לבלוג שלה בנושא האימוץ. מייד התנדבתי, ומאוד שמחה שכך עשיתי. בעקבות זאת התנהלה ביננו שיחה מאוד מעניינת במסרים של תפוז. העתקתי את המסרים, ערכתי אותם, קיצרתי, הסרתי כפילויות, חילקתי לנושאים, הוספתי כותרות, הוספתי לינקים וכו'. משום שמצד אחד היו נושאים שנראו לי מאוד חשובים ולכן ראויים להסבר מפורט ומצד שני חששתי שהרשומה תהיה ארוכה מדי, החלטתי להסביר נושאים אלו ברשומות בבלוג "אימוץ יחידני", וברשומה המיועדת להוסיף לינקים.
הרשומה שכתבתי התפרסמה היום בבלוג "המגזין של פורום חינוך לילדים ונוער" של פלגיה, ועל כך אני מודה לה
http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=921430
אני מפרסמת רשומה זו גם כאן, בהבדלים קלים מאוד (הפתיחה השונה וגם השימוש השגור כאן בצורת הריבוי לנקבות ולזכרים, כגון: ילדותים וכו').
* * * * * * * * * *
פלגיה: רציתי להכין רשומה בנושא אימוץ ובה להתמקד בקשיים החינוכיים הייחודיים שבהם נתקל הורה מאמץ, בעת ההתנהלות מול הילד המאומץ. את יכולה לעזור לי בזה? אם כן - אשמח מאוד.
ילד\ה שאומץ\צה ולא ילד\ה מאומץ\צת
יסמין@: תחילה ברצוני להתייחס למונחים שבהם השתמשת. האימוץ הוא הליך חוקי-משפטי, הדרך שבה הילד\ה מגיע\ה למשפחה. ולאחר שכל התהליכים החוקיים מסתיימים, ההורים והילד\ה הופכים למשפחה לכל דבר ועניין. ולכן לא מדובר בהתנהלות של "הורה מאמץ" מול "ילד\ה מאומץ\צת", אלא פשוט בהתנהלות של הורים עם הבנות והבנים שלהם\ן.
נוסף לכך, לדעתי עדיף להשתמש במונחים "ילד\ה שאומץ\צה" או סתם "ילד\ה" ולא במונח "ילד\ה מאומץ\צת". וכנ"ל עדיף להשתמש במונחים "הורים שאימצו" או סתם "הורים" ולא "הורים מאמצים". ולנושא חשוב זה הקדשתי רשומה מיוחדת:
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=385160&blogcode=5847079
בזכות תפיסה אינדיבידואלית של כל ילד וילדה
יסמין@: ובאשר לתוכן שאלתך. קודם כל אומר לך את דעתי הכללית: כל ילד וילדה = אינדיבידואלים, וגם ההורים אינדיבידואלים, וגם כל צירוף של ילד\ה הורים\אימא הוא צירוף ייחודי במינו. ולכן מה שנחשב לקושי חינוכי בעיני אם אחת, ייחשב לאתגר בעיני אם אחרת, ולא יהיה כל כך קשה בעיני אם שלישית וגם בכלל לא קשה בעיני אם רביעית וכן הלאה, וכל זאת הן בשל האישיות האינדיבידואלית של כל אם והן בשל האישיות האינדיבידואלית של כל ילד\ה, והן בשל הקשר הייחודי שיש בין אם מסוימת לילד\ה מסוים\מת ובשל עוד גורמים ספציפיים לאותה משפחה. וכל מה שכתבתי נכון לדעתי בלי קשר לדרך שבה נוצרה המשפחה. ולכן, לדעתי האישית לא כדאי לדבר בצורה כוללנית על "בעיות חינוכיות" שמאפיינות ילדותים שאומצו, ואני גם מעדיפה את המונח החיובי "אתגרים חינוכיים". וממילא בכל אתגר חינוכי כדאי לבדוק האם הוא אכן מאפיין רק ילדותים שאומצו: בדרך כלל מתברר שהתופעה קיימת גם אצל ילדותים שלא אומצו.
ועל כל הנושא ביתר הרחבה כאן:
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=385160&blogcode=5859383
לא כל אתגר כדאי לייחס לאימוץ
נוסף על כך, יש קשיים שקשה לדעת בוודאות מה המקור להם, ולא כל דבר כדאי לייחס לאימוץ. מהשתתפות ארוכת שנים ב-2 פורומים לאימוץ קראתי ואני קוראת שוב ושוב ושוב אימהות שמשתפות בבעיות מסוימות, ומשיבים להן שאותן בעיות בדיוק נידונות שוב ושוב בכל הפורומים האחרים של הורים. כלומר מדובר בבעיות נפוצות אצל כלל הילדים\ות, בלי קשר לאימוץ. וביתר פירוט והרחבה כתבתי על הנושא כאן:
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=385160&blogcode=5859695
ודוגמה טובה לעניין ניתן למצוא כאן:
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=385160&blogcode=5861081
מה הסיבה להתמקדות בקשיים חינוכיים?
יסמין@: מדוע בעצם את מתמקדת דווקא בקשיים בכלל ובקשיים חינוכיים בפרט? למה לא בנושא חיובי?
פלגיה: למה אני מתמקדת בקשיים? כי הפורום שלי מתמקד בקשיים. מטרת הפורום הוא לתת מענה לבעיות שבין הורים וילדיהם, ואם אין בעיות - אז מה טוב ונהדר ומקסים ונפלא, ובכלל אין צורך בפורום.
נכון. לא כל דבר הוא קושי. אבל אם "ביולוגית" שהבן שלה יגיד לה "את לא אמא שלי בכלל ולא תחליטי עלי" תגיב בחיוך, ואם שאימצה תחשוב שהיא נכשלה בחינוך הילד. אז גם זה סוג של קושי. יכול להיות שאם שאמצה תגיד לעצמה "כל הילדים אומרים את זה כל הזמן" וזה לא יראה לה קשה, אז שוב - הכל מקסים ונהדר ונפלא ואין שום בעיה.
יסמין@: כתבת שהפורום שלך ממוקד בבעיות חינוכיות. אז באופן כללי אומר שאני אישה שמעדיפה תמיד להתמקד ולהדגיש ולשים לב ולחשוב ולדבר ולכתוב ולעסוק בנושאים חיוביים. ובדרך כלל בעיות אצלי נתפסות ונקראות "אתגרים" או "התמודדויות", ונתפסים בדרך כלל כמנוף וכהזדמנות לצמיחה ולהתפתחות. וכשיש אתגר אני מנסה קודם להבין מה מהותו, ואחר מתמקדת בדרכים להתמודד או לפתור את המצב. אז נקודות המוצא שלנו שונות אבל אולי בכל זאת נראה לי מעניין לשתף פעולה.
ובהקשר למשפט שכתבת:
א) יש ילדותים שאף פעם לא אומרותים משפט כזה, וכך מעידות אימהות שיש להן ילדותים בוגרותים.
ב) ממה שקראתי, האימהות שנתקלו במשפט שכזה הגיבו כל אחת בצורה אינדיבידואלית ושונה: היו שנורא נבהלו ונורא נעלבו, והיו שלקחו את זה בקלות ויש הרבה תגובות באמצע, וגם התשובות שלהן לילדותים היו שונות ומגוונות.
* * * * * * * * * *
פלגיה: אוקיי, הבנתי. אם את רוצה נדבר על "התמודדויות" או "אתגרים" ולא על קשיים. אני מסכימה עם חלק מהתיחסותך, בעיקר בנוגע לאינדיבידואליות של כל אדם (למשל - ליהי קנדל הקדישה שנה שלמה של התלבטויות וספר לפתיחת תיק האימוץ שלה, בן דודי עשה זאת כלאחר יד ורק בגלל שהתבקש להביא את התיק לרבנות לפני נישואיו). אבל עדין - יש דברים שהורה מאמץ מתמודד איתם, והורה ביולוגי לא, ולהם אני רוצה את התייחסותך. למשל: מתי מספרים על האימוץ? איך מדברים על זה? מה קורה כאשר הילד שונה חיצונית מהוריו (וזה בולט הרבה יותר במקרי אימוץ חו"ל למשל)? התייחסויות של הסביבה הקרובה - בני משפחה וחברים, שעלולות להיות פוגעות במתכוון או שלא במתכוון. ואני מניחה שיש עוד.
יסמין@: "מתי מספרים על האימוץ? איך מדברים על זה? מה קורה כאשר הילד שונה חיצונית מהוריו (וזה בולט הרבה יותר במקרי אימוץ חו"ל למשל)? התייחסויות של הסביבה הקרובה - בני משפחה וחברים, שעלולות להיות פוגעות במתכוון או שלא במתכוון". או, אלו עניינים מאוווד מעניינים שאשמח להתייחס אליהם ולכתוב עליהם ברשומות נפרדות. אבל שימי לב: כל הנושאים הללו
* אינם "בעיות חינוכיות" שיש לילדותים שאומצו
*אלא אתגרים שההורים צריכים להתמודד איתם (מתי לספר ואיך לדבר?) ואיך להסביר לילד\ה את כל הנושא של ההתמודדות עם הסביבה כשמדובר במראה חיצוני שונה באופן בולט.
* * * * * * * * * *
על חשיבות הסמנטיקה
פלגיה: מבחינתי אלה הבדלי סמנטיקה. כל אתגר שהורה צריך להתמודד איתו הוא "בעיה חינוכית". אולי המילה "בעיה" מפריעה לך, אבל מבחינתי זה היינו הך.
יסמין@: כשאת אומרת "הבדלי סמנטיקה" אני מבינה שבעיניך זה שולי לעומת מהות הדברים. ואילו בעיניי סמנטיקה מאוווווד חשובה, והקדשתי לנושא רשומה נפרדת:
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=385160&blogcode=5846973
* * * * * * * * * *
פלגיה: אני חושבת שעד כמה שהורות זה דבר נהדר ומהנה ומקסים, עדין כרוכים בה קשיים, ואסור להתעלם מהם או לעטוף אותם במסווים, כי אז כל מי שכן מתקשה, חושב שהוא לא נורמלי והיחיד בעולם שחושב כך. אז בנוסף על החשיבה החיובית שלי - אני גם נותנת לגיטימציה לקשיים, ומעלה אותם על פני השטח. לא בשביל לייאש, חלילה. בשביל לעזור.
יסמין@: נכון מאוד!!! חלילה שהורים ירגישו מבודדים ויחשבו שרק אצלם זה כך וכו´. אז בהחלט חשוב לדבר ולכתוב, לשתף ולדון בבעיות ובאתגרים שונים, אבל השאלה איך וכמה משקל נותנים להם. לי נראה שקודם יש להקשיב ולתת מקום לקשיים ולרגשות, אבל אחר כך כדאי להתחיל להתמקד בדרכים השונות לפתרון. ולזכור תמיד שילדותים אינם\ן אוסף הבעיות שלהם\ן...
בעיות קשב וריכוז אצל ילדותים שאומצו
פלגיה: האם את מסכימה לקביעה כי מבין הילדים המאומצים יש יחסית הרבה הסובלים מבעיות קשב וריכוז?
יסמין@: ממה שקראתי בפורום וגם זוכרת במעורפל מחקר או שניים, הבנתי שיש ילדותים שאומצו שיש להם\ן בעיות קשב או ריכוז או שניהם, וברור שזה ברמות שונות מילד\ה לילד\ה, וגם ההורים מטפלים אחרת ומתייחסים אחרת (שוב, העניין האינדיבידואלי). לא זוכרת אם יש מחקר שמשווה בין ילדותים שאומצו לבין ילדותים שלא אומצו בנושא זה - אם אין, מאוד מעניין לעשות כזה מחקר. מכל מקום, בהחלט שמעתי על כך ובפורומי האימוץ מדי פעם מדברים על כך. אז עם עובדות אני לא מתווכחת. השאלה היא רק א) לכמה אחוזים מהילדותים שאומצו יש בעיות קשב ו\או ריכוז?
ב) לכמה אחוזים מהילדותים שלא אומצו יש בעיות קשב ו\או ריכוז? ג) ולגבי הילדותים שאומצו, מעניין לבחון משתנים שונים: הגיל שבו אומצו, היכן שהו קודם לכן (בבית ילדים או באומנה), באיזו ארץ, מה היו התנאים בבית הילדים או באומנה, וגם עניינים פיזיולוגיים שונים (אם יודעים) שקשורים להריון, ללידה, למה שקרה בסמיכות זמן לאחר מכן וכו´ וכו'.
* * * * * * * * * *
פלגיה: אפשר לסכם את דעתך כך: אני שאלתי אילו בעיות חינוכיות יש להורים עם ילדיהם המאומצים. את התנגדת לשימוש במילה בעיות והעדפת לדבר על אתגרים, טענת שלא כדאי להתמקד בקשיים אלא בצד החיובי, שלא כל קושי או אתגר נובע ישירות מהאימוץ, ושהקשיים אינם ייחודיים להורים מאמצים ולילדים מאומצים, אלא משותפים לכל ההורים והילדים באשר הם, ותלויים בעיקר במאפייני האישיות של כל ילד אינדיבידואלי וכל הורה אינדיבדואלי. אשר על כן אין גם סיבה לקרוא להם ילדים "מאומצים" או "הורים מאמצים" אלא רק להתיחס עובדתית למי שאומץ ולמי שאימץ, שהיום הם ילד והורה רגילים לכל דבר ועניין.
יסמין@: תגובתי לדברייך:
א) "ושהקשיים אינם ייחודיים להורים מאמצים ולילדים מאומצים, אלא משותפים לכל ההורים והילדים באשר הם, ותלויים.. " - חסרה מילה חשובה אחת: תמיד. כלומר, הקשיים אינם תמיד ייחודיים. לעתים הם ייחודיים לאימוץ ולעתים לא. כל מקרה לגופו.
ב) "אשר על כן אין גם סיבה לקרוא להם ילדים "מאומצים" או "הורים מאמצים" אלא רק להתיחס עובדתית למי שאומץ ולמי שאימץ, שהיום הם ילד והורה רגילים לכל דבר ועניין". (1 במקום לקרוא להם "ילדים מאומצים" עדיף לקרוא להם שירי ואור ואיתי ושקד, ואז גם יש סיכוי שיענו לך J. אסביר שוב בקיצור את דעתי בנידון: הביטוי "ילד\ה מאומץ\צת" הוא ביטוי מקבע, ביטוי שכאילו מאפיין את הילד\ה, את כל ישותו\ה ומהותו\ה. ולעומת זאת לומר: "היא אומצה" או "אימצתי את בני בשנת..." – זה נשמע ואומר אחרת.
ג) "והיום הם ילד והורה רגילים לכל דבר ועניין" – מהמון בחינות זה אכן כך: ברוב רובו של הזמן ההורים והילדותים שקועים בכל העניינים הרבים הכרוכים בחיי היום יום, כמו בכל המשפחות האחרות. אך יש נושא נוסף, שמאפיין אך ורק משפחות שנוצרו בדרך האימוץ. והכוונה לסיפור האימוץ האישי, שאותו ההורים צריכים לספר בגילאים שונים בצורות שונות, ושאותו הילדותים מבינותים ומעבדותים במשך הזמן. ולנושא זה הקדשתי רשומה שכותרתה אומרת הכל: משפחה שנוצרה בדרך האימוץ: משפחה רגילה בתוספת נושא ייחודי
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=385160&blogcode=5899988
* * * * * * * * * *
לסיום, אני מודה לפלגיה על השיחה, שעוררה אצלי הרבה מחשבה ועניין וגם עזרה לי לגבש דעות בנושאים שונים. מקווה שהיא תעניין גם אתכם\ן, ומקווה להמשך שיתוף הפעולה הפורה עם פלגיה J
בבלוג זה
בכל הבלוגים
