אימוץ יחידני

בתוכנית ה-TV "האלופה" יש כמה סיפורים הנוגעים לענייננו:

א) אחת מהדמויות היא אם יחידנית מבחירה: עורכת דין לסבית, שנולד לה בן כתוצאה מתרומת זרע. בפרק האחרון פתאום היא סיפרה לדמות אחרת שהיא חוששת מהיום שהילד יגדל והיא תצטרך להסביר לו מדוע אין לו אבא. זו באמת אחת מהסוגיות החשובות שאימ"ב צריכה לתת עליה את הדעת. אבל קצת  נראה לי מוזר ששמים משפטים כאלה בפיה של דמות מתוחכמת ומודעת כזיוה. כלומר, נראה לי מוזר שדמות כזיוה עדיין לא גיבשה לה דעה בנושא חשוב זה. נוסף לכך, בשיחה ההיא היא גם הביעה את חששה מכך שבנה יגדל בלי דמות אב. בוקר טוב אליהו, עכשיו נזכרת? לא ידעת את זה מראש? ושוב, זה נראה לי מוזר שלפי התסריטאים אישה שכזו תחשוב על כך רק עכשיו ולא מראש. מה גם שהיא לסבית, כלומר המקום שגברים תופסים בחייה שונה מאשר אצל סטרייטית.

ב) אחד מהזוגות בסדרה מנסה להיכנס להריון ולאחר שעובר זמן רב הם חוששים שיש בעיה. תחילה האישה חושבת שהיא עקרה, ומייד היא מכריזה שהיא פגומה כאישה ושבן הזוג בוודאי יעזוב אותה. היא גם משתפת אותו בהרגשה זו ובחרדות אלו. באותו זמן הוא מספר לחבר שלו על כך שכנראה אשתו עקרה, ומודה שהוא שוקל להתגרש ממנה משום שהוא לא מוכן לוותר על ילדים. החבר שלו מנסה להסביר לו לשוא שהוא לא צריך לוותר ושהם יכולים לאמץ, אבל הוא טוען שהוא רוצה רק ילד "משלו". לאחר מכן הוא מנסה בתירוצים שונים להחמק מהבדיקות, עד שלבסוף מתברר שהיא פורייה ודווקא הוא העקר. מעניין שכאן לא עולה האופציה של גירושין - היא לא חושבת על כך והוא לא חושש מכך. היא מעלה את האפשרות לאמץ, אבל הוא טוען שהוא רוצה ג'ינג'י כמוהו שישחק כדורגל, והוא חייב ילד מהזרע שלו. בעקבות פגישה עם הדמות של האימ"ב שהרתה מתרומת זרע, היא מעלה אפשרות לכך, אבל הוא מסרב בתוקף. לבסוף הוא מעלה את הרעיון ה"גאוני" שהם יבקשו זרע מהחבר שלו (זה שניסה לשכנע אותו לאמץ). אשתו מנסה להסביר לו שזו בחירה מאוד מורכבת ובעייתית אבל הוא בשלו. נראה מה יקרה.

אגב, לפני שהתברר שהוא עקר, היה ברור שהוא ילחץ על אשתו להמשיך בטיפולים קשים ומסוכנים, משום שמה שהכי הכי חשוב עבורו הוא שיהיה לו ילד מזרעו. וזה מזכיר לי מה שקראתי במשך השנים בשני פורומים לאימוץ, על גברים רבים שנוהגים בדיוק כך, ללא שום התחשבות בבריאות או ברגשות של בנות הזוג.

גם בתוכנית "אחים ואחיות"  (המשודרת באקסטרה הוט) מתברר שאחד מהאחים עקר. גם הוא מסרב בתוקף לאופציה של אימוץ, והוא דורש מהאחים שלו לספק זרע לאשתו כדי שהילד יהיה "שייך למשפחה" ולא "זר"... לאחר שהאחים מסרבים ולאחר ויכוחים גדולים, שניים מהאחים תורמים זרע כדי שלא יהיה ברור מי הפרה את אשתו (כאילו שאי אפשר לעשות בדיקה גנטית), ואכן היא נכנסת להריון מאחד מהאחים. מעניין מה יקרה בהמשך.

לדעתי האישית, מי שלא רוצה לאמץ - עדיף עבורו\ה ובעיקר עבור הילד\ה שלא י\תאמץ. מי שמשוכנע\ת שי\תוכל לאהוב רק את פרי הגנים שלו\ה, עדיף באמת שלא י\תאמץ. ואני כותבת את זה ללא שיפוטיות. לדעתי, כל אדם הוא או היא אינדיבידואל, ויש א\נשים שבאמת לא מתאים להם\ן לאמץ, אז עדיף עבור כל הצדדים הנוגעים בדבר (ואני חושבת בייחוד על הילד\ה שעלול\ה להיקלע למשפחה כזו) שלא יאמצו.

ולגבי הרעיון שעלה בשתי תוכניות ה-TV של הפריה מזרע של אח או של חבר קרוב, לי באופן אישי זה נראה מאוד מאוד בעייתי  וטעון מהרבה בחינות, ועם פוטנציאל להרבה בעיות ובלגנים. משום שאם לגברים אלו כל כך חשוב העניין הגנטי, קשה להבין איך זה יהיה בסדר עבורם מבחינה רגשית שהילד\ה י\תיווצר מזרע של אח או של חבר. זה יכול לקלקל את היחסים בין הגבר לבין אחיו\חברו, לקלקל את היחסים בין הזוג (ב"האלופה" הוא כבר אמר לה שהילד יהיה חצי שלה ולא שלו בכלל), ועלול חלילה להשליך גם על היחס לילד\ה. מה גם, שנראה לי שזה עלול להיות קשה מאוד להסביר לילד\ה את כל הסמטוכה הזו. אבל כמובן שזו דעה אישית וסובייקטיבית וכל אחד ואחת יבחרו לפי הבנתם\ן.

סיפורי אימוץ חו"ל שסופרו בפורום אימוץ בתפוז

כתבה שהתפרסמה היום במוסף הארץ: עד שהשעמום יפריד ביננו

כותרת משנה:  "לראשונה בתולדות ארצות הברית, מספר האנשים הנשואים יורד. האם האמריקאים הבינו שאפשר להיות מאושרים גם בלי להתחתן, או שאולי תרבות הזפזופ השתלטה גם על היחסים".

וקטע מעניין מתוך הכתבה: