אחרי שהתקלות הרבות שהיו לי במחשב תוקנו ואני יכולה סופסוף לשלוח פוסטים... חזרתי לכאן.

הגעתי למסקנה שאני די במצב של הרס-עצמי. גם אם אני יודעת שמשהו לא יצליח, ברור לי שזה לא ילך, ניסיתי כבר 5 פעמים וזה התפקשש בכל אחת מהן - אני עדיין אעשה את אותה טעות. שוב. זה מצב שלא עוצר, ואני מניחה שאני אמשיך בהרס העצמי הזה עד שזה יעצר באופן טבעי - כי בסוף אני חייבת להצליח, לא?

פגשתי בנאדם יותר מתוסבך ממני.

מישהו שההורים שלו מתנכלים לו ושונאים אותו, שסובל בבית הספר, שמרגיש שהוא לא עושה כלום בחיים שלו. שרוצה למות, אבל לא מתאבד כי זה אסור עפ"י ההלכה.

ואני כ"כ-כ"כ רוצה לעזור לו אבל איך? כל מה שאפשר לעשות זה להגיד לו שאכפת לי ממנו ושלפחות לאדם אחד בעולם הזה הוא כן משנה. אבל דאמיט, למה שיהיה אכפת לו? זה לא עוזר. והוא ממשיך לרצות למות. ואני בינתיים נשברת רק מלהסתכל עליו...

למה הקב"ה ברא עולם כ"כ מסובך?!

זהו. הגעתי לגיל.

לפני שבוע ניסו לעשות לי 'שידך'.

ואני רק בת 16 וחצי!

אני חצי-מפסיקה ללכת לבית ספר. אחרי שכבר הגעתי למסקנה שאני לא מסתדרת עם המסגרת. אחרי שעברתי אבחון שקבע שיש לי בעיות קשב וריכוז. אחרי שניסו לשים אותי על ריטאלין ועל קונצרטה [כדור חלופי, פחות חזק, משפיע ליותר זמן, ובקיצור - ריטאלין משודרג], ואפילו הציעו לי טיפול הומאופתי, כבר הגעתי למצב שלא אכפת לי יותר. אני פסיבית לגמרי בנושא. אם אני מתעוררת בבוקר אני הולכת לבית ספר. אם אני עייפה וקמה ב10, אז אני שוקלת את העניין. לפעמים פשוט לא מתחשק לי ללכת. אז אני לא הולכת.

אניודעת שבסוף זה יתנקם בי. למרות שלבגרות אני הייתי לומדת לבד בכל מקרה [כי בשיעור אני לא מצליחה להתרכז], המגנים יהרסו לי כל ציון שאולי אני כן אצליח להשיג.

המערכת הזו דפוקה לגמרי.

מישהו למעלה צוחק עליי.

אתמול יצאתי מהאולפנה ומיהרתי נורא, הייתי צריכה להספיק להגיע הבייתה, לקחת כמה דפים ולרוץ לאגד.

רק יצאתי - התחיל גשם שוטף. תוך 5 שניות אני ספוגה מים, האוזן שלי דבוקה לפלאפון ואני פותחת בריצה לכיוון הבית שלי. הנעליים שלי נרטבו לגמרי ולטבריה נסעתי עם נעליים מתפרקות שגדולות עליי ב3 מידות. מיותר לציין שהגשם הפסיק כשנכנסתי הביתה.

היום יצאתי מהבית ושוב - רק יצאתי והתחיל גשם שוטף. מישהו צוחק עליי למעלה. באמצע הדרך הגשם נחלש והפך לטפטוף לא רציני. לפחות זה.

תוכנית ההתנתקות מתקדמת.. כבר לא מאשרים לקנות בתים בגוש קטיף והשומרון. עוד מעט אסור יהיה להכנס.

איך עוצרים את זה?!?!?!?!

בקוריאה מומתים אנשים בתאי גזים. הם מתנגדים לשלטון ורוצחים אותם בגזים.

תכנסו לפה [http://www.korea-lo-lishtok.com]. תפעלו. תמחו. תעצרו את זה!

זה קרה לנו לפני 60 שנה. העולם לא עצר. 6 מליון יהודים מתו.

אסור שזה יקרה שוב!!!

מעניין כמה זמן יקח לי עד שאני אחלה בסרטן המוח. זה די פשוט כשיש שני פלאפונים דבוקים לאוזן כל הזמן.

ובנימה עליזה זו.. :)

יומאושר לכולם!