בפרק זה לא יהיו הרבה קטעים "מישראל" כי אני רוצה שתכירו יותר את הדמויות החדשות ואז הייה אפשר לשלב את הדמויות הקודמות.
בהמשך הפרק יש שיר, תלחצו על הקישור שינתן שם.
קריאה נעימה (:
"הנהג של מיס דייזי" – פרק 11
סופשבוע הגיע.
היום כבר יום שבת.
פה הכול הפוך, שבת זה שישי. ראשון זה שבת.
ככה זה בחו"ל.
שונה מישראל,
שונה מכל מה שאני רגילה.
רחוק, רחוק מלהיות אני..
כהרגלי קמתי מוקדם בבוקר לבושה במכנס קצר, גופיה, ונעלי ספורט ויצאתי לריצה.. עם הכלב ו-MP.
יצאתי לריצה, התחלתי מהמועדון שליד החוף ורצתי. בלי לשים לב לשעה רק אני והגלים שנוגעים ברגלי מידי פעם.
-
כריס קם בבוקר והתארגן לעבודה.
נכנס להתקלח, וכשיצא לבש את "מדי העבודה" שלו.
כשהוא רחוץ לבוש ואחרי ארוחת בוקר, יצא לכיוון השכונה הפרטית.
-
ג'סיקה כבר הייתה ערה ממזמן.
היא הכינה את שני אחיה הקטנים ליום קצר בגן ולאחר מכן לבשה את בגדי העבודה שלה ויצאה לעבודה במועדון.
-
טים התעורר בבית של נערה שאת שמה הוא בכלל לא זוכר
הוא שתה כ"כ הרבה אתמול בלילה, שהוא בספק איך הוא הגיע לכאן אתמול בלילה.
הוא התלבש, לקח את החפצים שלו, והתגנב מחוץ לבית במהירות.
-
לוקאס התעורר, צחצח שיניים, שטף פנים ולבש מכנס ספורט שחור עד הברך, גופיית סבא לבנה ונעלי ספורט.
הוא ירד למטבח לאכול ארוחת בוקר ואחר כך יצא לריצת בוקר לפני האימון.
-
ברוק התעוררה במיטה הזוגית הגדולה בחדרה, הורידה מעינייה את כיסוי העיניים הורוד, קמה המיטה, לבשה את החלוק מעל לכותונת הלילה הקטנה שעטפה את גופה וירדה במדרגות לכיוון המטבח.
-
מייקל בשונה מכולם קם בגלל צלצול הפלאפון שלו. זה היה ריאן.
"הלו" ענה מייקל בקול עייף
"אחי שומע? אני צריך שתסיע אותי לאנשהו.." אמר ריאן בקול מאושר
"מה אתה מעיר אותי בשעה כזאת?"
"מאוחר כבר מה קרה לך? אני מאחר לפגישה"
"לפגישה? מה אתה איש עסקים?! איזה פגישה כבר יש לך?" מייקל אמר והוסיף גיחוח קטן
"נו קום כבר. שתי דקות אתה אצלי" אמר בקול לחוץ
"אבל? מה? עכשיו? ל...... לאא" מייקל אמר בקול מבולבל
"אני אסביר בדרך, יאללה בוא אני מחכה לך"
-
לאחר שסיימה את ארוחת הבוקר עלתה ברוק לחדרה וצלצלה להיילי ומריסה בשיחת ועידה:
"הלו" ענתה היילי
"הלו" אמרה מריסה כשענתה לטלפון
"היי בנות בוקר טוב" ברוק אמרה בשמחה
"בוקר טוב" ענו היילי ומריסה יחד
"מה דעתכן נלך היום למועדון, נשתזף קצת"
"כן בסדר" מריסה ענתה
"אני באמת חייבת להשתזף איבדתי צבע כבר" היילי אמרה ובחנה את גופה
"מעולה אז תהיו שם עוד חצי שעה?" אמרה ברוק
"אני אהיה שם.." מריסה אמרה
"גם אני.." היילי הוסיפה.
הבנות ניתקו את הטלפון והחלו להתארגן.
-
תפעילו את השיר ע"י לחיצה כאן.
-
כבר הייתי בדרך חזרה הביתה. אך עדיין רצתי לי על החוף תוך כדי שאני שקועה בהרהורים.
אני רואה משפחה מאושרת שבאה לבלות בים ואני לא יודעת אם להיות עצובה או שמחה.
זוג חברים עובר לי מול העיניים, ואני לא יודעת מה לעשות. איך להגיב!?
המשכתי לרוץ ותוך כד שוב החל הכאב ברגל, התעלמתי והמשכתי לרוץ. אחרי כמה דקות הוא גבר והפך לדקירות חזקות, כל פעם בכל דריכה הריצה נעשתה קשה וקשה יותר עליי, היה לי קשה. אבל המשכתי. לא יכולתי להפסיק, הכול למען דני.
המשכתי לרוץ, גלים קטנים שמגיעים לחוף שוטפים את כפות רגליי מטשטשים את הכאב, אבל הוא רק גובר. הכאב מתחזק, הדקירות גם הן ואני פשוט ממשיכה לרוץ לאט לאט מנסה לעלות את קצב הריצה ללא הצלחה. הריצה כבר התעוותה היא הייתה יותר כמו משהו שדומה לדילוגים או קפיצות על רגל אחד, ממש רחוק מלהיות ריצה. ומבחינתי הכל רק להמשיך... לא ליפול.
המשכתי לרוץ.. מנסה לתעלם מהכאב, ובלי אזהרה מוקדמת, (לפחות מבחינתי) נפלתי על החול, ללא יכולתי לדרוך יותר על הרגל היא פשוט קרסה. ואני, יושבת שם על שפת הים, מנסה לקום ללא הצלחה, המים מרטיבים את כולי, ואני נאבקת בעצמי ללא הצלחה.
-
לוקאס רץ על שפת הים כשלפתע הוא מבחין בנערה נאבקת בעצמה כאשר היא מנסה לקום ללא הצלחה.
הוא המשיך לרוץ ולהתקרב עוד לעברה.
-
יישרתי את הרגל הכואבת וראיתי שהיא התנפחה קצת. ניסיתי לקום. שוב ושוב ללא הצלחה.
'מה אני אמורה לעשות עכשיו?' חשבתי לעצמי.
-
"מה קרה?" אמר כשהתקרב "ראיתי אותך כבר מרחוק, את צריכה עזרה?"
-
ראיתי נער שרירי עם שער חום מציע לי עזרה, לא יודעתי מה להגיד.
"ל...לא" נפלט לי בעברית בטעות מהפה "כן, אני אשמח" תיקנתי מהר את המצב וחייכתי חיוך מאולץ.
-
"את יכולה לקום?" לוקאס שאל
"אתה רציני?" הוא עיקם את פרצופו "אני נאבקת בעצמי כבר שעה בניסיון לקום"
חייך חיוך מטומטם "אני אעזור לך" הושיט לי יד ועזר לי לקום.
לוקאס: "את יכולה לדרוך על הרגל"
אני: "לא!"
לוקאס:."כן, נכון. אני אעזור לך" הוא עזר לי לקום ותוך כדי שאני קופצת על רגל אחת והוא תומך בי הלכנו לכיוון המועדון והתיישבנו על הבר.
"את יכולה להביא לי קצת קרח?" שאל את אחת המלצריות שם
"כן רק רגע" השיבה והלכה להביא קרח. לאחר כמה דקות היא חזרה וביאה לו את הקרח שביקש.
"תיישרי את הרגל, ותניחי אותה על הכיסא" אמר לוקאס ואני עשיתי כדברו, ושמתי את הרגל ישרה על כיסא מקביל. הוא שם לי את הקרח על המקום הנופח ברגל "עכשיו חכי שהנפיחות תרד.
"את תוכלי ללכת אחר כל הייתה?" שאל לאחר כמה שניות של שקט
אני:."כן בטח" חייכתי
לוקאס:."אוקיי מעולה" חייך חיוך גדול ואני הסתכלתי עליו מוזר "לא זה לא בגללך אל תחשבי, פשוט יש לי אימון אז.."
אני:."אוקיי" חייכתי חיוך מטומטם כזה מה הבעיה של הבחור הזה? חשבתי לעצמי
לוקאס:."טוב אז אני הולך.." עשה תנועות מוזרות בידיים
אני:."תודה" אמרתי בשקט והוא הלך לכיוון השכונה הפרטית.
-
ברוק היילי ומריסה התיישבו על כיסאות השיזוף. את התיקים הניחו בצד ואת הבגדים הסירו מעליהם כך שנשארו רק עם הביקיני.
ברוק:."טים מארגן היום מסיבה בבית שלו. תפגשו אותי שם באחד?"
מריסה:."בצהרים?" קמה והסתכלה על ברוק
ברוק:."בלילה סתומה!" תקפה ומריסה חזרה לשכב על כיסא השיזוף
היילי:."אז מי יהיה שם?"
ברוק:."כולם. יהיה שתייה מוזיקה ובנים" חייכה
היילי:."מזמן לא התפרענו"
מריסה:."את אף פעם לא מתפרעת במסיבות"
היילי:."לא נכון אני פשוט..לא..אה..."
ברוק:."דיי פשוט שתקו" עקמה את פרצופה וחזרה להשתזף.
מריסה:."אני הולכת להביא לי משהו לשתות, רוצות משהו?"
ברוק:."תפוזים"
היילי:."לימונדה"
מריסה:."מיד מגיע" קמה הולכה לדלפק של הבר "אפשר 2 תפוזים ולימונדה?"
"כן מיד יגיע" אמרה המלצרית והכינה להם את השתיה "בבקשה" הגישה לה את המשקאות
"תודה" חייכה והלכה לכיוון של הבנות.
-
"את יכולה להביא לי בבקשה כוס מים?" שאלתי את אחת הבנות שעובדת בבר
"בבקשה" הגישה לי את הכוס מים
אני:."ג'סיקה נכון?" פניתי אליה
"כן" השיבה לי "את הילדה ש.."
אני:."כן דיברנו פעם שעברה..ויש לך לוקר לידי, או לי לידיך אבל... לא חשוב."המשכתי אותה
ג'סיקה:."מה קרה לך ברגל?"
אני:."התנפחה"
ג'סיקה:."למה מה קרה?"
אני:."רצתה שינוי, או שסתם משעמם לה בחיים.." היא צחקה "מה את כל הזמן עובדת פה?"
ג'סיקה:."לא, כאילו כן. אני צריכה את הכסף אז כשיש לי זמן.."
אני:."את עושה פה כסף טוב?"
ג'סיקה:."כן, זו אחלה עבודה.."
אני:."מגניב" חייכתי "טוב נראלי אני אזוז, הנפיחות כבר ירדה"
ג'סיקה:."תרגישי טוב"
הלכתי לכיוון הבית, חציתי את הכביש או כאילו כביש לא באמת עוברים פה מכוניות. רק הדיירים של השכונה הפרטית המפגרת הזו.
פתאום בא רכב גדול מהבית לידי וכמעט דרס אותי לא היה לי כוח לכלום התעלמתי ונכנסתי הביתה.
החלטתי לנצל את הבריכה הענקית שיש לי בבית בחצר האחורית. לבשתי את הבגד ים החום שלי וירדתי למטה. נכנסתי לבריכה הנעימה והתחלתי לשחות מקצה אחת לקצה שני.
ככה אין ספור פעמים, בלי לשים לב, פשוט לשחות ולחשוב.
על מה לחשוב? על הכול. החברים שלי היו הכי חסרים לי. מה אני צריכה בית כ"כ ענק עם שלוש קומות לא כולל עליית הגג, חדר הקרנה לסרטים, חדר כאילו עבודה, עוד חדר לספרים, מה אני צריכה את כל זה. היה לי טוב בישראל, דני היה הכול בשבילי וכל שאר החברים פשוט מילאו אותי. בלעדיהם אני אף אחד. אפילו לא שירה. סתם סאמר אחת שריקה מבפנים.
-
"תפנה ימינה" אמר ריאן למייקל
מייקל:."תחנת המשטרה מצד שמאל"
ריאן:."אז שזהו ש.." חייך חיוך מטומטם "לא הולכים לתחנת המשטרה בגלל האוטו הגנוב, הולכים ל..."
מייקל:."ריאן נוסעים לאן?"
ריאן:."פשוט תפנה ימינה...." מייקל פנה לאן שריאן רצה ולאחר כמה דקות נסיעה נוספות הם נעצרו לפי בקשתו של ריאן
מייקל:."מזה החנות הזאת?"
ריאן:."חנות ספורט.." הסתכל עליו כמטומטם
מייקל:."מה יש לך לחפש פה"
ריאן:."אני צריך לקנות נייק חדשות"
מייקל:."כמו נקבה אתה" אמר לו ושניהם יצאו מאוטו לכיוון החנות.
-
לוקאס הגיע לבייתו, החליף בגדים לחליפה המתאימה לנסיעה באופנוע מוטורוקס. לאחר מכן חיפש את אביו בחצר האחורית של בתיהם.
קית:."למה איחרת?"
לוקאס:."עזרתי לאיזה אחת שנפלה ו.. לא חשוב יאללה נתחיל"
קית:."כן תעלה על האופנוע" לוקאס שם קסדה ועלה על האופנוע "אני מודד לך זמן יש לך לסיים את המסלול בזמן קצר ביותר כן?"
לוקאס:."כן יאללה תתחיל"
קית:."מוכן?... צא!"
לוקאס לחץ על הגז באופנוע והחל את המסלול הקשה הבנוי בחצר האחורית שלהם.
-
יצאתי מהר מהבריכה, התנגבתי במהירות, לבשתי מכנס קצר, גופיה וכפכפים ויצאתי לכיוון המועדון.
לאחר דקה כבר הגעת והתיישבתי בבר ליד ג'סיקה.
"תגידי?" היא הסתכלה עליי "אתם מחפשים עובדים?"
ג'סיקה:."כן למה?... רגע את לא מחפשת עבודה או משהו נכון?"
אני:."יש לך הבחנה חדה.."
ג'סיקה:."את רצינית. כאילו את לא אחת שצריכה כסף.."
אני:."מי אמר לך את זה?"
ג'סיקה:."אף אחד פשוט את גרה ב.."
אני:."אז אתם צריכים או לא?"
ג'סיקה:."כן רגע אני אשאל את האחראית אם את יכולה להיכנס אליה" היא הלכה ולפי מה שראיתי היא נכנסה לאיזה חדר, כעבור כמה דקות היא חזרה "את רואהא ת החדר שם?" היא הצביעה לחדר שהיא נכנסה לשם קודם "כן" עניתי לה "אז כנסי לשם, אלן הזאת מי שבמשרד הזה היא אחראית לכל העיניים פה, דברי איתה".
הלכתי לכיוון המשרד וכשהגעתי דפקתי על הדלת "היכנסי" ענתה האישה שישבה בפנים.
היא הייתה רזה גובהה ובשנות השלושים בחייה. "שבי" אמרה לי אחרי שנכנסתי
אלן:."מה השם?" שאלה
אני:."סאמר" השבתי
אלן:."נעים מאוד אני אלן" החזירה "הבנתי שאת מחפשת עבודה?"
אני:."כן"
אלן:."לא ראיתי אותך פה במועדון כמה פעמים?"
אני:"כן הייתי פה כמה פעמים"
אלן:."מה עשית פה?"
אני.:"שתיתי קולה?" מזה השאלה הזאת מה עשיתי פה? חשבתי לעצמי
אלן:."רגע, את רשומה לפה?"
אני:."כן" מה היא רוצה?
אלן:."מה השם שוב?"
אני:."סאמר, סאמר בריז" היא חיפשה משהו במחשב
אלן:."אני רואה שאת חדשה כאן?"
אני:."כן" היא מפגרת או שהיא משחקת אותה?
אלן:."קודם כל ברוך הבא ו.."
אני:."תודה"
אלן:."למה את מחפשת עבודה?"
אני:."כי אני צריכה כסף.." למה עוד צריך עבוד?
אלן:."אוקיי"
אני:."בואי נתחיל מההתחלה. קוראים לי סאמר בריז אני רשומה למועדון ואני רוצה לעבוד כאן כי אני צריכה כסף. אז את יכולה לקבל אותי או לא!?"
אלן:."כן, בטח. אז את הפרטים שלך אני לא צריכה כי את רשומה פה כבר. ואת יכולה להתחיל את ההתלמדות שלך כבר.. מהיום?"
אני:."אוקיי"
אלן:."מעולה, ג'סיקה תעזור לך.."
-
"כמה התלוננת, ובסוף גם את יצאת עם זוג נעליים" ריאן אמר למייקל כאשר יצאו מהחנות
מייקל:."יאללה שתוק" אמר כשנכנסו לאוטו "מה עם האוטו שלך?"
ריאן:."ההורים שלי הגישו תלונה כבר, ולא יודע נראה.."
מייקל:."שיקנו לך אוטו חדש כי נהייתי כבר הנהג של מיס דייזי איתך"
ריאן:."יאללה הבייתה? לישון?"
מייקל:.אלא אם כן יש לך משהו אחר שאני צריך להסיע אותך אליו?"
ריאן:."למעשה אני צריך גם ללכת ל.." היה אפשר לראות את הכעס על פרצופו של מייקל "סתם, סע סע הבייתה."
-
"בעיקרון במלצרות יש את הבנות בבר, איפה שאנחנו ויש את המלצריות במסתובבות.." ג'סיקה התחילה להסביר לי על המקום "כמו שא רואה הבר פונה לכיוון הים, מצד שמאל יש לך את הבריכה, בהמשך יש לך מסעדה ממש על המזח, מימין כסאות שיזוף וליד יש לך מגרשים לטניס, כדורעף,וכל זה. מאחורה יש את המועדון של הריקודים הוא פתוח כמעט כל לילה. זה מועדון לכל הגילאים לנערים בני 21 ומעלה יש צמיד כדי שהברמן ידע שלהםה וא יוכל לתת אלכוהול. למי שאין צמיד הוא לא יכול לשתות משקאות אלכוהולים. הבנת?"
אני:."כן. אבל קצת מסובך"
ג'סיקה:."זה ממש קל. את תעבדי בטח כל היום פה בבר זה ממש כייף וקל. ואזור לעובדים פה לשתות קולה או משהו רק מים או תפוזים. אם יפתסו אותך יפטרו אותך"
אני:."קשוחים פה אה?"
ג'סיקה:."אבל בעצם לך מותר כי את רשומה פה.."
אני:."כייף לי" קרצתי לה והיא צחקה
ג'סיקה:."בנוסף יש פה שלוש משמרות. בוקר, ערב ולילה. בוקר זה משבע בבוקר עד שלוש ערב זה משלוש עד 11 ומשמרת לילה זה מ-11 בלילה עד 7 בבוקר."
אני:."אוקיי. רגע אבל את עובדת פה מהבוקר ושלוש כבר עבר.."
ג'סיקה:."כן אני עובדת היום במשמרת כפולה."
אני:."אוקיי"
-
טים פיטר ג'יימס וסטיב הלכו גם הם למועדון והתיישנו יחד עם הבנות.
"נו בנות אתן באות לבריכה?" הבנים אמרו
היילי:."כן אתן באות"
מריסה:."כן"
ברוק:."אני אשאר קצת"
פיטר:."בטוחה?"
ברוק:."כן אני כבר אצטרף.."
פיטר:."טוב אז בואו"
טים:."אני גם אשאר קצת" הוסיף וכולם הלכו לבריכה "מה קרה לך, לא באלך להיות איתנו?" פנה לברוק
ברוק:.סתם אני נשארת לחשוב קצת"
טים:."לחשוב על מה?"
ברוק:."דברים.."
טים:."טוב חבל שאת לא באה, כי יהיה ממש כייף, את יכולה גם לחשוב בתוך הבריכה"
ברוק:."לא נראה לי"
טים:."לי דווקא כן" הוא הרים אותה על זרועותיו ורץ איתה עד הבריכה תוך כדי שהיא צועקת שישחרר אותה.
טים עמד על שפת הבריכה וברוק צעקה "תעזוב אותייי"
טים:."בטוחה?"
ברוק:."כן" טים עזב אותה והיא נפלה ישר למים, הוא קפץ מיד אחריה. "חכה שאני אתפוס אותך"
טים:."כן מה תעשי לי?" התגרה בה. היא החלה לשחות לכיוונו והוא בשלב מסוים עצר ותפס אותה בזרועות "עכשיו מה תעשי לי?" שאל אותה והיא שתקה. הוא התקרב אליה ונישק אותה בפראות, לאחר כמה שניות היא התנתקה ממנו. הסתכלה עליו בכעס ויצאה מהבית.
-
הייתי בדרך הביתה אחרי משמרת ארוכה. הזמן עבר לי במהירות. ידעתי שההחלטה ללכת לעבוד תהיה טובה. בנסיבות אחרות ידעתי שאני לא יהיה חייבת לעבוד כדי להעביר את זמן כי ממזמן הייתי מוצאת חברים. עכשיו אני כבר לא מי שהייתי.
לא חברותית.
לא נחמדה.
ולא מצחיקה.
במחשבות כאלה הגעתי הביתה. עליתי לחדר והתחברתי לאייסי.
קיבלתי הודעה מאופיר.
OoOoOoOoOoOoO
אופיר- פה? או ששוב אני מדברת עם המחשב
אני- התגעגעתי להומור שלך
אופיר-מה איתך?
אני-מצאתי עבודה
אופיר-כן.. הדבר האחרון שהיה חסר לך, כסף.
אני-אני צריכה להעביר את הזמן
אופיר-תמצאי חברים
אני-לא באלי
אופיר-טוב חכי רגע
OoOoOoOoOoOoO
-
אופיר התקשרה למירית והיא לאחר כמה צלצולים ענתה
"הלו?"
אופיר:."זאת אופיר תקשיבי, שירה מחוברת, תתחברי לאייסי נעשה שיחת ועידה"
מירית:."טוב אני כבר יתחבר.
מירית התחברה לאייסי ואופיר הוסיפה אותה לשיחה, הן שלחו קישור לדבר במיקרופון והשיחה התנהלה ככה.
-
אופיר:."שירה זה לא יכול להיות ככה" אופיר אמרה בפתאומיות.
אני:."מה עכשיו?"
אופיר:."את הילדה הכי חברותית והכי מצחיקה שאני, אין מצב שאת כבר חודש בחור הזה ואין לך חברים. מה הבעיה שלך?"
מירית:."את פשוט השתנית, מה הבעיה שלך? את חושבת שאנחנו פגרות? את שינית את השם שלך, אפילו עבדת על המבטא שלך שחס וחלילה לא ידעו שאת מישראל אלא מאמריקה או משהו.."
אני:."זה לא ככה"
אופיר:."זה כן ככה. את אפילו לא שמה לב לזה? את בעצמך אמרת לי לפני כמה רגעים שאת עובדת כדי להעביר את הזמן. מה שאומר לא לחשוב על דני וכל זה.."
אני:."מה דני קשור עכשיו?"
מירית:."את ככה רק בגללו"
אופיר:."שירה כולנו איבדנו אותו, הוא היה חשוב לכולנו אבל את חייבת להמשיך הלאה.."
אני:."אני לא יכולה" לחשתי
מירית:."את כן, את לא חייבת לשכוח אותו, פשוט לזכור אותו בתור אחד שעזר לך המון. את לא צריכה לייסר את עצמך בגללו להפך, כל דבר תעשי למענו. תראי לו שכל מה שהוא עבד איתך כל השנה היה שווה ערך. הוא תמיד יסתכל עלייך מלמעלה וישמור עלייך"
הדמעות זלגו בלי הפסקה, הן צדקו אבל מה כבר אני יכולה לעשות?
אופיר:."שירה? את שרת או ניגנת אחרי מה שקרה"
ניגבתי את הדמעות ועניתי לה אחרי כמה שניות של שתיקה "לא"
אופיר:."ניסית?"
אני:."כן, כמה ימים לפני שהגעתי לכאן"
אופיר:."ו.."
אני:."אני לא יכולה. לא בלעדיו."
מירית:."שירה את צריכה להשתחרר, במקום כל דבר שאת עשית איתו, לעשות למענו."
קיבלתי את מה שהן אמרו, הבנתי. אז החלטתי לשנות נושא מסיפק דשנו בעניין.
אני:."א מה איתכן, איך בבית הספר?" אמרתי וניגבתי את הדמעות."
מירית:."מוזר, שכבה חדשה גדולה. אבל כולם מכירים את כולם נכון?!.. מה איתך?"
אני:."קשה. לדבר בשפה זרה, ללמוד דברים אחרים, ולהתרגל לדברים."
אופיר:."והילדים שם?"
אני:."יש נחמדים. ויש מפגרים. אני לא יכולה ללמוד יותר בבצפר הזה. כ"כ הרבה עשירים מפגרים שחושבים שמגיע להם הכל"
מירית:."השלושה בלונדיניות.."
אני:."גם"
מירית:."את תהיה בסדר, ואת תסתדרי. כי ככה את תמיד."
אופיר:."היא צודקת. את זוכרת שהיינו בסמינר מדצים הזה של השבוע?"
אני:."כן.."
אופיר:."היה קטע שהקבוצה שלנו גילתה שאת לא מדברת עם ההורים שלך, ואז כבר כל ה-500 איש שהיו בסמינר ידעו ושאלו אותך שאלות.."
אני:."נו.."
אופיר:."אני זוכרת איך צעקת על כולם, שאת בנאדם ושגם לך יש רגשות. את דיברת איתם על כ"כ הרבה דברים וכולם ישבו בשקט והקשיבו. אחרי זה מלא ילדים באו אליי ואמרו לי שהם מערכים אותך כ"כ על האומץ שלך ועל זה שאת עומדת על שלך ועושה רק מה שטוב לך.
אני:."אני לא מבינה"
אופיר:."את השירה הזאת אני מחפשת. לא את סאמר."
מירית:."תקראי לי שתמצאי אותה?"
אני:."כן.."
-
בכיתי בלי הפסקה, לא ידעתי מה לעשות אם עצמי. ידעתי שהן צודקות, אבל אני לא יכולה לעשות כלום. משהו מושך אותי ולא נותן לי לצאת.
הבחנתי בכמה לורדים על שולחן הכתיבה שלי לקחתי אותם והתחלית לרשום על הקיר האדום הגדול בחדר שלי.
לא ידעתי מאיפה זה באלי אבל פשוט כתבתי בגדול ציטוט מספר שקראתי בעבר:
"אם יש גן עדן ככה זה נראה, אם יש גינו ככה זה מרגיש. מוצב בופור" עשיתי איקס על הצירוף 'מוצב בופור' ורשמתי בהמשך השורה "ניפורט ביץ'"
המשכתי לכתוב על הקיר ציטוטים נוספים כמו: "לראות את הכאב ולהביט לו בעיניים",
"כל אחד מת אבל לא כל אחד חי", "לעשות חיים היא הדרך הטובה ביותר ללמוד?", "חייך מחר יהיה יותר גרוע"..
לאחר שכתבתי לקחתי כמה צעדים אחורה, הסתכלתי על הקיר הגדול, הדמעות הציפו אותי. לא ידעתי מה לעשות, כ"כ כעסתי על עצמי. הסתובבתי וזרקתי את הלורד השחור בחוזקה, פגעתי באיזשהיא מגירה והיא נפתחה, לא התייחסתי. שכבתי על המיטה והבטתי בתקרה. ניגבתי את הדמעות, ולאחר כמה דקות של שקט הלכתי לכיוון המגירה שנפתחה.
עמדתי ליד המגירה וראיתי את כל התמונות שפיתחתי. היה שם לפחות 200 תמונות, בכל הגדלים., הסתכלתי על שולחן הכתיבה וראיתי מסקנטייפ. בלי לחשוב יותר מידי לקחתי את התמונות מהמגירה, את המסקנטייפ מהשולחן והתחלתי להדביק את כל התמונות על הקיר שכתבתי בו.
הדבקתי בכל הקיר, כבר לא היה לי מקום לשים עוד תמונות, הקיר היה מפוצץ מתמונות, נוצר שם לפחות 3 שכבות של תמונות אחת מתחת לשנייה לא רואים קיר, רק שכבה עבה של תמונות.
עמדתי באמצע החדר והבטתי עליו, בחנתי אותו טוב.
הקיר של דלת הכניסה היה אדום בהיר, המקוף שחור והדלת אדומה כהה שרשום עליה כמון בגרפיטי Welcome to Hell"" בקיר השמאלי היה צבוע בצבע אדום בהיר בהיר כמעט כמו לבן, עם 2 דלתות אחד לארון אחד לאמבטיה ושירותים, גם פה המשקוף היה שחור והדלת אדומה.
בקיר באמצעי זה שממול לדלת היה גם הוא אדום היה שם חלון גדול השקיף לבריכה בבית, המסגרת שלו הייתה לבנה, חלון לתקווה. צמוד לקיר בצד היה מיטה זוגית גדולה וספריה ענקית עם מלא מגירות ומדפים.
בקיר האחרון הימני מהדלת היה כל התמנות, הקיר כולו היה חשוף שום דבר לא הסתיר אותו.
התיישבתי על אחד הפופים בחדר. במבטי קלטתי את היומן שלי, לקחתי אותו והתיישבתי בכיסא ליד שולחן הכתיבה.
לקחתי נשימה עמוקה ופתחתי את היומן שלי, היומן האדום. הרבה זמן לא כתבתי בו. לקחתי עט שחור דק והתחלתי לכתוב:
"אני עוד אגיע אליך בעולם שלי.
לא,זה לא שהכול עכשיו בסדר,אני באמת שנושמת לפני כל פעימה נוספת של חיים.
אני במין התקדמות אבל אלפי געגועים המשכיות רק הפעם ללא מעצורים.
בניסיון להשתלב. אבל בפנים עוד מתחבא סגור כבול בשתי ידיים, כבול בפה, גמחות ,רצונות קשור ברצועה של כלב
מתוסבך ולא רוצה.
וכמה שהוא מזויף כ"כ לא אמיתי וכמה שהוא מושך אבל כ"כ לא מודרני.
החיוך הזה שכובש אצל כל בן אדם.ואיך הוא נהרס ואיך הוא השתנה ופתאום אתה לא אתה.
וכולם מצפים וכולם רוצים ,אותך בחזרה אבל אתה בעצמך לא יודע מי אתה.
אז אתה נוטה לפה,מחליט בסוף ששם נוטה לחופש,נוטה .
ועכשיו אתה מחליט שזה אתה.
אז אתה יוצר לעצמך שקט,אתה שולח יד ומוסיף יד שניים עוצם עניים ומתקרב מנסה לגעת משתדל לחוש ורוצה לדעת
פתאום אתה מריח, מצליח להרגיש נוטה להבנה זה העולם שלך,לא בוחרים לך.
ועכשיו אף אחד לא איתך אף אחד לא מתקרב לא שלפני..
כי יצרתי לעצמי קצת שקט,תקראו לזה בריחה,אני עושה את טוב,בדרך יפה.
שם לפחות אני קצת מצליחה לנשום,שם לפחות אני מעלימה הכל.
אני יודע שיכאב לי בעולם לבד,אבל כרגע טוב
אני יודע שיכאב כבר עכשיו כואב .
אני יודע שאגיע אליך בעולם שלי אני יודע שגם יכאב לי בניסיון .
זה כמו דרך לא בפגיעה אני לא מבטיחה אני רק מנסה.
אני לא מבטיחה ,רק מנסה.
והעיקר.
העיקר שלא מגיעים לשם כרגע,העיקר שהם לא מגיעים לשם
העיקר שהם לא שם.
אני חושבת שהשתגעתי,אני באמת חושבת שהשתגעתי."
סגרתי את היומן, הנחתי אותו מתחת לכרית, וככה נרדמתי.
השקעתי המון המון בפרק הזה.
אני מקווה שאתם רואים את ההשקעה.
אני אשמח מאוד אם כל מי שקרא יגיב על הפרק, זה חשוב לי להמשך.
הפרק מאוד משמעותי להמשך ולכן היה עיכוב גדול.
שבוע טוב (: אנונימית.
סתם שתדעו.. הפרק יושב על עשרה עמודי וורד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הכותבת!
