מדי פעם |
| 7/2007
מטרופולין
יום שני, ערב, תל אביב:
הטרמפ מהבסיס מוריד אותי ברחוב לא גדול, ולי יש מושג קלוש ביותר לגבי איפה אני נמצא. כשהבחור אמר שהוא מגיע לארלוזרוב, דמיינתי תחנת הכבת, או את פינת רחוב הירקון, אבל את המקום בו הוא הוריד אותי לא הכרתי. סיפרתי לו את זה, והוא בתגובה צייד אותי בהוראות פשוטות כיצד להגיע למקום מבוקשי.
אני הולך בין רחוב לרחוב, ומרגיש מאוד תל אביב. עצים של תל אביב, בתים של תל אביב. תוך זמן לא קצר אני מגיע לרחוב ראשי כזה או אחר, ושם מרגיש גם קצת כבישים של תל אביב. אני חוצה את הרחוב הראשי, ממשיך בו מעט, נכנס לרחוב צדדי אחר, ושוב השלווה המשונה הזו חוזרת, למרות שרק מטרים ספורים מאחורי נמצא צומת מרומזר וסואן.
אולי היו עוד אנשים ברחובות, לא כל כך שמתי לב. התרכזתי בללכת. היה חם נורא, אבל משהו באוירה גרם לזה להיות חסר משמעות. עברתי את כיכר רבין העמוסה אנשים והמשכתי לעבר הדירה. כשנכנסתי, פתאום הרגשתי כמה חם, ובכל זאת חשבתי לעצמי, איזה מזל שהורידו אותי כל כך רחוק.
-
יום שני, ערב, תל אביב:
אני מצליח לחנות בקושי בירקון פינת ארלוזרוב, יוצא מהאוטו ומתחיל ללכת. אני יודע בדיוק איפה אני נמצא, אבל לא בדיוק לאן פני מועדות. נו מילא, אני יורד עד בן יהודה ומתחיל להדרים. אני מחפש את מספר 28, ומגלה שאני יותר קרוב ל 140. כמה הצעדים הראשונים עוד נראים לי מוכרים, אבל מעבר להם אני מוצא את עצמי בחלק מהרחוב שמעולם לא הייתי בו.
הרחוב ארוך, וכשאני הולך בו אני מרגיש מאוד תל אביב. המדרכות מטוטאות וריקות, אבל כשמסתכלים עליהן הן עדיין נראות מלוכלכות. מעברי חציה עם רמזורים המאותתים לשווא, בתקווה שמישהו ישמע להם. אופנועים ואטובוסים עושים סבבים אינסופיים על הכבישים. כולם מדברים אנגלית.
ככל שהתקדמתי ברחוב, פחתו האנשים ההולכים ברחובות, וככל שפחתו האנשים, ככמה שמתי לב אליהם יותר. והלכתי וחשבתי, ולא הצלחתי להחליט מי יותר מעניינים, האנשים ההולכים לבדם ברחוב, או האנשים ההולכים בזוגות.
כשהלכתי בחזרה אל האוטו, ראיתי שביל צר המוביל לאיזה גן נסתר, אבל החלטתי לא לעקוב אחריו היום. ובכל זאת חשבתי לעצמי, איזה מזל שחניתי כל כך רחוק.
-
- בגם.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
