| 5/2008
Reverse Delay
פתאום שמתי לב (כנראה שוב, אחרי שנים רבות) לכמה מינימליסטי העיצוב של אתר ישראבלוג, שזה מעניין לעומת כמות המידע שקיים בו ותדירות שינויו. ובמחשבה נוספת, אולי זה מה ששומר את כל התעבורה האינסופית הזאת בגדר האפשרי.
-
אז מה איתי?
לא הוצאתי מילה ממקלדתי כבר כמה חודשים טובים. אם אנסה להתחקות אחר הסיבות לכך (לא עמדתי בפיתוי וכבר התחקיתי, אז הרשו לי להציג בפניכם את הממצאים), נגלה שזה כנראה בגלל הסיווג.
לא שכל מה שאני עושה מה שאני עושה מסווג - מה שירמז גם על כך שכל מה שאני עושה מסתכם בצבא וגם על כך שכל מה שאני עושה בצבא מסתכם בעבודה, שהיא בעצם הדבר המסווג היחיד פה, אבל היא ממילא לא תעניין כל כך את קוראי הבלוג. אבל כל העניין הזה של מודיעין כנראה יוצר שגרה של מידוּר, שחודרת גם לשאר תחומי החיים, וקשה מאוד להלחם בה.
הצבא והבית לחוד. הטכ"מיסטים והגרעין לחוד. ימי החול וסוף השבוע. ולא להיות באחד יותר מדי, כי אז חסרים לי כל האחרים.
אז כדי לתת עוד מכה למידור, אולי אתחיל לספר, אחרי הרבה יותר מדי זמן שלא עשיתי כן. (ועדיין כשאני חושב על מה לכתוב קשה לי מאוד להתיר לעצמי להכניס את הכל).
-
בסוף השבוע הזה הייתי עם המשפחה (צד אמא) בירושלים. טיילנו (עיר דוד, העיר העתיקה, סתם מרכז העיר), אכלנו (בהחלט אכלנו) ונחנו מנוחה רבה. כל העסק בא לחגוג יובל לנישואיהם של סבא וסבתא, שתנו לי להגיד לכם, זה טונה זמן (לא שאני יכול להעיד). בערב שבת לאחר ארוחת הערב התכנסנו לאירוע המרכזי בו היו ברכות, מצגות (אשר שקעו אל תוך עבר המשפחה בצורה משעשעת למדי) ושירים (אני ובן דודי מוננו עוד מלפני שנים רבות לצוות הווי ובידור המשפחתי, בעיקר בזכות כישורינו המוכחים כפרפורמים בין לאומיים [כלומר, אנחנו יודעים לנגן ולשיר, והבאנו גיטרה גם כשנסענו לחו"ל]). הטיול הסתיים בתנומה רבה כל הדרך הביתה, שהמשיכה לשלפשטונדע קצר אחר הצהריים, שהמשיך לערב מוקדם אצל תמר וערב מאוחר עם בנות גרעין בפאב נחמד בכפר סבא (לה פאג'נה, או משהו בסגנון), שמסתבר שהוא גם מוצלח למדי, וגם יש בו הופעות, מה שעלול לפצות (אך כנראה לא יעשה זאת) על סגירתו הקרבה של הבארבי כפר סבא, כמסתמן בשמועות עיקשות הנשמעות מכיוונים שונים.
-
אז מה פתאום אני כותב פה תגידו לי?
-
הטרנד האחרון הוא להחליט בערב שהיום הולכים לישון מוקדם, ואז למצוא משהו להתעסק בו וללכת לישון באחת עשרה.
כל פעם.
-
בשבוע שעבר בנו קיר באמצע המדור.
הקיר שבאמצע המדור מכוער, והוא גורם לכך שכדי להגיע לכל מני מקומות שאני צריך להגיע אליהם לא מעט, עלי לעשות סיבוב סביב כל הקומה, ולהכנס מדלתות שבצדה השני. הקיר שבאמצע המדור הוא רק חלק קטן (אם כי משמעותי) בשינוי הגיאוגרפי שעבר המדור שלי, שכחלק ממנו אני וצוותי עברנו לחדר שהיה צמוד אלינו (עדיין ממזרח לחומה). בחדר שממזרח לקיר שבאמצע המדור ישבו לפנינו עשרה אנשים, ועכשיו אנחנו יושבים בו ששה. אם יש אילושהם יתרונות לקיר שבאמצע המדור (תיקון, לקיר אין יתרונות - אך לקונספט הרחב יותר שהקיר הוא חלק ממנו יש [מעט {מאוד}]) הלא הם שעכשיו כל הצוות שלי יושב בחלל אחד, ולא מחולק קמעה כמו שהיה לפני כן, מה שיוצר יותר חברה - וזה תמיד טוב.
השבוע האחרון בכלל היה מעניין, היינו בו רק שני שליש צוות, ללא הרש"צ, היה נחמד, והיום היינו חמש ששיות שלמות מהצוות, עדיין ללא הרש"צ. נחמד מאוד.
-
נדמה לי שהזכרתי גרעין כמה פעמים בפוסט הזה, ואני מאמין שמן הראוי לציין, כי הגרעין אכן חזר לתמונה. או שמא אני זה שחזר לתמונה. בכל מקרה, התמונה יותר שלמה כעת. זה טוב, זה מוסיף המון דברים שהמון זמן לא היו, ואם זאת מבליט המון דברים שלא היו. למרבה הטוב, על הכל ניתן להתגבר, ובמיוחד אם כבר הגענו עד הלום.
-
בנוגע למוסיקה, יכול להיות שהיו התפתחויות רבות מאז הפעם האחרונה שהשקעתי מילה או שתיים בנושא, אבל סביר שלא אזכור את רובן. שתי תוספות חדשות וחשובות לספרית הצלילים והשמות שחשובות מספיק כדי שיצוצו בראשי אפילו בשעה מאוחרת כזו הן שתי להקות ישראליות שהכרתי מאוד בנפרד, אך באותה סביבת זמן, ולפני כשבועיים גם הצטלבו דרכי כולנו. את סגנונן המוסיקלי של שתי הלהקות קשה מאוד להגדיר, גם מכיוון שהן לא כל כך נשמעות כמו שום דבר אחר (וגם לא, כמובן מאותה החוקיות, אחת כמו השניה. למען הסר ספק), וגם מכיוון שהן נוהגות לא להשמע תמיד כמו עצמן בזמן או שיר אחר. הרבה מדי מלים לתאר מה שצלילים יעשו טוב ממני בהרבה.
הלהקה הראשונה היא אטליז, שאודותיה קראתי רבות בעיתונים לפני שקמתי מהתחת שלי וטרחתי לשמוע שיר או שניים שלהם, מה שהוביל להופעה, מה שהוביל לעוד שתיים, האחרונה שביניהם היתה יחד עם להקה אחרת בשם Panic Ensemble אותה גם הכרתי מאותו העיתון (עכבר העיר זה נהדר), אך נלקחתי להופעתה (הראשונה מבין שתים [כשהשניה היא ההופעה המשותפת המדוברת]) דווקא על ידי אלו שלקחתי איתי להופעה של אטליז, במעין מעשה תגובה מבורך, שכן שתי הלהקות מצוינות, מקוריות בטירוף ולא נשמעות כמו שום דבר אחר ששמעתי עד שהכרתי אותן, כל אחת בדרכה.
וכן, ההופעה היתה מצוינת.
-
אז אמרתי לעצמי: "מעניין מה יקרה אם אכנס לדף עריכה של המניפסט".
לתשובה אולי קיוויתי, אבל בהחלט לא ציפיתי.
אם הייתי במקומכם, גם אני לא הייתי מפתח ציפיות גדולות לעתיד מהעמוד הזה, אבל התקווה - היא חשובה תמיד. וכרגע אני מקווה שאני אקום מחר בלי בעיות - קדימה שש ועשרים!
ועד אז, אני מתכוון לישון טוב. מה אתכם?
- בגם.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
