ילדה מתוקה

היום בבצפר: עוד יום נורא של שיעמום, חוסר מעש ורצון עז לתלות את עצמי בזמן שהמורה לביולוגיה מברברת דברים על תאים ואמבות.

במקום זאת הייתי עסוקה בלהתבונן בלק הורוד המנצנץ שלי, תוהה על משמעות היקום.

אחרי בצפר - מחוייבות אישית, כמה נחמד. שלוש שעות של חוסר מעש ורצון עז לתלות את עצמי [זו רק אני או שיש לי דה ז'וו?]

וישר אחרי המחוייבות אני עובדת כל הערב עד שהשמש שוקעת והירח בצבצת לו בנחת. בלעכס.

ואני גם אוכלת יותר מדי. אוף, איך לא יזיק לי יום של חופשה כזו על יאכטה או טיטאניק כזו עם חתיך כמו ליאונרדו, למי אכפת שהיא טובעת..

זו חוויה מטריפה שהייתי קופצת עלייה במקום שיעור המתמט' הכפול שמחכה לי.

העיניים שלי שורפות מרוב שאני עירנית, אני כבר לא יכולה לחיות על תה כל היום. מישהו צריך להזכיר למורים חסרי החיים שלנו, התלמידים

הטריים, הנאים והחטובים [בניגוד מוקצן אליהם], יש חיים. פויי.

טוב נו, אז נחזור לעינייני המסעירים.

אני כ"כ מאוהבת. רק חבל שהוא לא יודע, בעצם איך הוא ידע. הוא מבעד למסך הטלוויזיה -.-

כן, החיים כל כך קלים כשאת בת 16...דאמ, שכחתי את המחוייבות האישית!!

חייבת לרוץ!

נתראה,

אמה.

ולא, אני לא חסרת חיים, אני סתם ילדה צעירה שאוהבת להנות מדברים לא חשובים :]