כשהייתי בן 14, התחילו לי שאלות לגבי אמונה. האם יש בורא לעולם? האם הוא טוב ומיטיב? האם קיים מוטיב של שכר ועונש?
באותו זמן, למדתי בישיבה. והזמנים היו מבולבלים. אז הוריי החליטו שלא יזיק לי לראות פסיכולוג (דתי). זכור לי שנפגשתי איתו באוני' בר אילן, אם כי אני לא זוכר את שמו (בכל זאת עברו מאז כמעט עשרים שנים). אבל כן זכור לי דבר אחד שהוא אמר לי - "אתה חושב שהעולם החילוני קל? בעולם החילוני קיימת תחרותיות גדולה בלימודים. אתה צריך להיות רציני בשביל להצליח".
אני לא יודע למה אני זוכר את זה, זה קרה לפני יותר מחצי חיים. אבל עובדה - אני זוכר.
העובדה היא שבאותו זמן, לא חזרתי בשאלה. ההורים שלי, שידעו על השאלות של באמונה, לא ממש נתנו לי. וכך חייתי עוד עשור בערך כשאני נע מישיבה לישיבה (בחלק אף הצטיינתי), משחק את המשחק. לרגעים מסוימים אולי אף החלטתי בכל זאת ללכת עם הדת, אם כי בדרך כלל, ובסוף התפכחתי. בגיל 24 בערך, חזרתי בשאלה באופן כמעט מלא. בגיל 26 בערך השאלה שלי היתה סופית ומוחלטת.
אבל תמיד הדהדו באוזניי, אותן מילים של הפסיכולוג. מילים שהיו כמעט בגדר קריאת תיגר כלפיי. לא הבנתי מה הוא מנסה להגיד? האם לרגע אחד חשבתי שמהות העולם החילוני היא אך ורק מסיבות, אלכוהול וסמים? הרי ברור שידעתי שצריך להיות רציני בשביל להצליח. מהי הרבותא? למותר לציין, שהפסיכולוג הנ"ל היה דתי.
והצלחתי. לזכותי ייאמר שכבר בישיבה (החצי חרדית) למדתי לבגרות. את הקריירה שלי מיד אחרי הצבא התחלתי בדרג נמוך, אבל התקדמתי מהר מאד גם בתוך החברה הראשונה בה עבדתי, ולאחר מכן כמנהל בכיר בחברה אחרת. לאחר מכן התקבלתי ללימודים לתואר שני באחת האוניברסיטאות היוקרתיות והמפורסמות ביותר בארצות הברית, שם גם סיימתי את לימודיי.
אבל דבר אחד מעולם לא השתנה. תמיד הייתי בודד, היו לי חברות לתקופות קצרות פה ושם, שיגלתי בנות כאלה או אחרות לפעמים (בדרך כלל, לא), אבל תמיד הייתי בודד. יחסים אמיתיים מעולם לא היו לי, ואני כבר לא כל כך צעיר.
בגיל 20, עמדה בפניי הבחירה - להמשיך ללמוד בישיבה החרדית בה למדתי (וכאמור, הצטיינתי), לשקר לעצמי, ולקבל שידוך סביר, כזה או אחר. או לא לכלוא את עצמי לכל החיים, ולעשות את מה שאני רוצה באמת. ומהו הדבר שרציתי באמת? להראות לפסיכולוג שאני לא מפחד, כן. אבל גם להכיר עולם, לעשות דברים שמעט ישראלים עושים, להיות טוב יותר מהאחרים. אני מגדיר את עצמי כאיש אמת, כזה שנאמן לעצמו, ולמרות שחזרה מוחלטת בשאלה לא היתה אפשרית באמת באותו זמן, מה שכן היה אפשרי והגיוני היתה חזרה הדרגתית - קצת הסדר וצבא, קצת לימודים גבוהים, קצת קריירה, ובסופו של דבר - השלת הכיפה לצמיתות.
ברור כמובן שזאת היתה הבחירה שלי, וזה בדיוק מה שעשיתי.
אבל אני רואה את אחי, חרדי אבל לא פנאט. סיים את לימודיו בישיבה, למד אף בכולל, נשוי באושר (אבל ממש) ואב למספר לא קטן של ילדים. אבל גם איש קריירה מצליח למדי. הוא חי חיים שאני מקנא בהם.
המדהים הוא שדווקא אני הוא שחי את החיים שהרוב היו מקנאים בהם. כאמור, סיימתי לימודים מאד יוקרתיים, אני עובד כיום בחברה באחת (או יותר) מדינות באירופה, ומרוויח שש ספרות (בדולרים), ולמעשה אני רק בתחילת הקריירה של אחרי הלימודים. יש לי עוד המון לעשות, להתקדם ולהגיע. טיילתי בעשרות מדינות, עשיתי את כל מה שכל כך הרבה אנשים מגדירים כ"חלום".
אבל אני בודד. מאד. אני חי באחת הערים המפוארות והגדולות בעולם, ואני לגמרי לגמרי לבד.
וכן, אין ספק שיש לי בעיות אינהרנטיות, אך אני בספק אם הן הגורם. בשנות הלימודים שלי בארה"ב, היה לי מאד מאד כיף. היו לי עשרות (אולי אף מאות) חברים. כל יום הביא עניין מחודש, בין אם חברתי ובין אם אינטלקטואלי. הגירויים לעולם לא באמת הפסיקו. שילמתי יותר מחצי מיליון שקל, בשביל שהבדידות והעצב של לפני, ייעלמו ולו למספר שנים בודדות, וכן - שילמתי יותר מחצי מיליון שקל גם בגלל אותו פסיכולוג מפעם.
אבל השנים האלה, היו רק אי - אי של אי-בדידות. המצב הקיים האמיתי שלי הוא דווקא אחר, כזה של בדידות עמוקה. זה היה קיים לפני, ועובדה - זה חזר כל כך מהר, גם אחרי. לא דיברתי עם איש, מאז סיימתי לעבוד ביום שישי. וזה לא סוף השבוע הראשון בו זה קרה לי (וסביר להניח שגם לא האחרון, not by a long shot). אני לבד לגמרי בעולם, רחוק מממשפחתי, מהוריי, מהחברים שלי בארה"ב ובישראל. עובד במשרד עם מספר מאד מצומצם של עובדים נוספים, ובאופן כללי פשוט לא רואה איך אני יוצא מהמצב הזה.
טוב, האמת היא שאין לי מושג מה אני רוצה להגיד. האם, לו הייתי חוזר לגיל 20 ולהחלטה האם להמשיך ללמוד בישיבה ולשקר בעצמי, או לצאת לעולם הגדול, הייתי משנה את החלטתי? אין סיכוי. אני לא רואה את עצמי לרגע אחד דתי היום ואני שמח מאד שאני לא דתי. אני לא מאמין בדבר, ואני מאד מאד אוהב פירות ים, ומגע נשי.
אבל גם ברור לי, שאם הייתי מחליט כך, הייתי קצת פחות בודד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
