אם תביטי בעיניי את תראי להבה.

פעשם שניה נו... לפעמים עצוב, כמעט תמיד.. לא זה לא עובר לי.. כל כך הרבה עבר עליי בזמן האחרון שאפילו אין לכם מושג. איזו נפילה ענקית הייתה לי, מכל מיני סיבות. עד שבאמת נשברתי. ולא עמדתי בזה יותר.. עוד פעם הייתי מסתדרת איכשהו, אבל עכשיו, לא היה לי כבר למה, איבדתי כל משמעות וכל קשר לדברים אמיתיים, לרצונות שלי, לשאיפות שלי, זרקתי את עצמי ואת הדברים הכי יקרים לי. עד עכשיו אני משלמת על זה, מחיר גדול ויקר יותר מדי, כמה שאפשר לאבד ברגע כל כך קצר שזה מדהים..

כמה הרס, דם שירד לי ודרכים שיצרתי כדי להוציא את כל החרא מעליי, השיטות, הרעיונות הגרועעים ביותר, ההרסניים ביותר שלי. שברגע זה עשו את הדרך ההפוכה ממה שבאמת רציתי.. התעללתי בעצמי.הייתי משהו כמו חצי מתה חצי בן אדם.. ויש כאלה ששמו לב שזאת לא אני כבר, למרות שזה כבר הרבה זמן לא אני.. אבל אלו היו סימני מצוקה אחרונים. אבל כנראה שבסופו ש דבר הלקח של כל זה, מה שידעתי כבר ממזמן, שהדבר היחידי שיכול לעזור לך זה עצמך. לא אלוהים ולא אחרים ולא נעליים..

אין לי מושג מאיפה זה בא לי....

מה נשאר לי ממך?

עננים כהים ואבק

שוב רואה מקומט

ציורים במבט.

כל מה שאמרתי לך,

עכשיו כל כך מיותר

מה נשאר לי ממך?

צלקות כחולות.

והשירים מתפוררים, חול בידיים

ירח כבד, לילה שקט

וחיבוק אחד, מחכה..

ואם ניפגש במקרה,

במקרה, ברחוב

האם יהיה מה לומר?

אתה תשאל "הכל טוב?"

והשירים מתפוררים, חול בידיים

ירח כבד, לילה שקט

וחיבוק אחד, מחכה..