כמו סיגריה על שפת הים, שאיפות ארוכות ולא מספקות.
הרוח חזקה, מבעירה אותה יותר מדי מהר.. מי מספיק לשאוף... מי בכלל זוכר.
פעם העיר הזאת הייתה גדולה עליי, שמרה עליי כמו סוד קטן ואסור
מרוב תמימות הרגשתי חסינה, להכל. אהבתי את היופי שבכיעור.
עכשיו, אחרי לא הרבה זמן, אני מתחילה להגמר. חזרתי אל זרועותייך כמו חברה שנשכחה ואת בולעת את כולי...
קשה לי, קשה לי כל כך עם השגרה השבועית הארוכה שלך והחוסר איזון שמחכה לי כל סוף שבוע.
את מביאה אותי לקיצוניות ששכחתי שקיימת, אני מנסה לאחוז בכל ניצוץ קטן שקיים בך והכל נעלם בין אצבעותיי
אני לא מצליחה להתבטא... הכל מתבלגן, חצאי משפטים, שירים שקופצים, הלב מתפוצץ, הפה מתייבש
אני מתפללת לרגע שכל זה יעבור, שאני אצליח לישון פעם אחת שינה שקטה, חסרת פראנויות עם חלומות של ילדות
הרגע הכי כואב, זאת השנייה שמכבים את המוזיקה ומדליקים את האורות, פתאום את קולטת שאת צריכה לחזור למציאות
והגוף נלחם בך, לא מפסיק לזוז, הכל דופק כל כך מהר.. ואת רוצה עוד ויותר אבל כולם כבר הולכים, משאירים אותך עם הסרטים.
תתעוררי סינדרלה של 8 בבוקר, את לא יותר מבובת סמרטוטים עם צבעים לא קשורים וכפתורים משוחררים.
אם הייתי יכולה, הייתי ממלאה אריזות קטנות שמסוגלות להכיל את מה שאתה, הייתי פותחת אחת כל לילה, נותנת לריח שלך לשרוף את נחיריי ולטעם שלך לצרוב את שפתיי. ככה אני אף פעם לא אגיע לרגע שבו אתה פוצע אותי ומוחק את כולי, אני רועדת בגללך. אני לא נרדמת בגללך. אני ריקה, ריקה, ריקה.
אתה גורם לי לשכוח את עצמי ואת זה שאני אולי שווה משהו בעולם הזה, מי אני בכלל בלעדיך? רק השתקפות עצובה של ילדה קטנה שרצה בצדדים של החיים מהר מדי.
אבל אל תדאג, עוד מעט אני אעלם, אני אעזוב אותך בדרך הקשה. במקרה הטוב אני אשאר שם באויר, אהיה מקרה מצטער שקרה.
כמו סיגריה על שפת הים, יפה ורגועה, נשרפת יותר מהר ממה שהעין רואה.
יש לי מאהב שקוראים לו תל אביב, הוא לובש פנים אחרות כל סוף שבוע ועושה אותי מאושרת לזמן קצוב.
הוא אוכל אותי מבפנים ומשתמש בי כמו חשמל מזוייף, זה משאיר אותו זוהר, והופך אותו מושך למגע כל כך.
עוד מעט אני נגמרת אהובי, אבל שנינו יודעים טוב מאד, שיש עוד אלפי בנות כמוני, שבשבילך ישמחו לרעוד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Shloma