קצר, מבוסס על השיר Sleep של MCR,

הפאנדום הוא MCR.

דירוג: PG. תמים.

ויתור זכויות: I own them. מיי כמ בהחלט לא שייכים לי, וכן גם הרעיון של ההקלטה.

השיר Sleep שייך למיי כמ, ואני לא דורשת עליו זכויות או משהו.

הערות: זה מבוסס על עובדות אמיתיות. כן, גם הפרארד. הפרארד הוא המצאה שלי.

אזהרות: סיוטים, קצת אנגסט, אזכורים קלילים של פרארד.

ביקורות בונות וכאלה בהחלט יעשו לי את היום. [הלילה.]

ג'רארד התעורר מעוד חלום רע, מזיע ורועד כמו חולה פרקינסון. הוא הביט לצדדים, מנסה לסגל את עיניו לחשכה לפני שתפס את הרשמקול ליד מיטתו, מדבר אליו בשקט.

"שוב זה קורה. החלומות האלה עוד יוציאו אותי מדעתי. הרגשתי כאילו מישהו חונק אותי, רוצח אותי-"

"ג'רארד? אתה ער?" נשמע קול ישנוני מימינו. פראנק הרים מעט את ראשו מהכר במיטת בית המלון, משפשף את עיניו. "מה אתה עושה?" ג'רארד שמט מיד את הרשמקול, והסתובב לעברו, מבוהל.

"אמ, שומדבר, תחזור לישון, פראנקי." פראנק לא היה צריך לשמוע יותר מזה, ומיד ראשו צנח על הכרית.

לאחר שווידא שפראנק נרדם, ג'רארד הרים את הרשמקול ותחב אותו מתחת לכר. הוא נשכב על המיטה ועצם עיניו, מעמיד פני ישן. אני צריך פסיכולוג, חלפה המחשבה במוחו.

אבל הוא מעולם לא לקח אחד. לא היה לו זמן בגלל כל ההופעות של הלהקה.

מדי לילה הוא היה מתעורר מעוד חלום זוועה, תופס את הרשמקול שליווה אותו מאז ניסיון ההתאבדות של מייקי, ומקליט בדממה את מה שהוא חלם עליו, פורק את עצמו בשקט אל מכשיר ההקלטה כשהאחרים ישנים סביב חדרו ועלולים להתעורר בכל רגע.

"Some say,

Now suffer all the children.

And walk away a savior-"

"ג'רארד, מה אתה עושה?" פראנק שאל, מתיישב ליד ג'רארד שסגר את המחברת שלו במהירות, מכסה עליה בידו כשזה התקרב.

"אממ, שום דבר מיוחד."

"זה שיר חדש? חשבתי שכבר סיימנו את האלבום." ג'רארד הניד בראשו לשלילה.

"לא, זה... סתם ציור." שיקר.

"אה." פראנק אמר, מביט בו בחשדנות. ג'רארד נע באי נוחות נוכח מבטו החודר. הוא שנא כשהסתכלו עליו יותר מכמה שניות.

"אממ, אין לך, אה... דברים לעשות?" פראנק גלגל את עיניו.

"אם אתה רוצה שאני אלך אתה יכול פשוט לומר." הוא הסתכל על הגבר השני, כאילו מאתגר אותו.

"אני רוצה שתלך," ג'רארד אמר לו. פראנק קם ויצא מהחדר, לא אומר מילה.

"Or a madman and polluted,

From gutter instutions.

Don't you breathe for me?"

הוא הקיא את המילים על הנייר בדיו שחור על דף לבן, צורות מקושקשות שהופכות לאותיות ומשפטים ובאו ממקום לא ידוע בתוכו. לא טורח לנסח, הוא המשיך לכתוב ולכתוב. כשסיים, הוא הביט במה שיצא מהעט שלו, ממנו. הוא ניסה להבין מה עובר עליו תוך כדי קריאת המילים, אבל זה לא עזר והמוח שלו נותר מבולגן והוא לא ידע מה לעשות.

במעין אנחה קטנה, מיואשת, ג'רארד סגר את המחברת בכעס, מניח אותה מתחת לכרית שלו ומתכונן לעוד לילה נטול שינה, אבל מלא בחלומות.

"And through it all,

How could you cry for me?

Because I don't feel bad about it.

So shut your eyes,

Kiss me goodbye,

And sleep.

Just sleep.

The hardest part is letting go of your dreams."

"ג'רארד?" יד נגעה קלות בזרועו, והוא פקח את עיניו בבהלה.

"מ-מה?" הוא שאל.

פראנק ישב לידו על המיטה, ששקעה תחת משקלו. "ג'רארד, אתה צרחת מתוך שינה. מה לכל הרוחות עובר עליך?"

"מה? א-אני לא. פראנקי, עזוב אותי." ג'רארד הפנה אליו את גבו וניסה לחזור לישון, אך פראנק תפס אותו וסובב אותו בחזרה כך ששכב על גבו, עיניו הירוקות מביטות בפראנקי בבלבול. פראנקי הניח את ידיו על כתפיו של ג'רארד, ממסמר אותו למיטה.

"ג'רארד, זאת כבר לא הפעם הראשונה שאני שומע אותך מדבר וצועק מתוך שינה. אתה בטוח שאתה בסדר?" הוא שאל-דרש, תסכול ודאגה מציפים את קולו. עיניו של ג'רארד התמלאו דמעות והוא עצם אותן, מנסה לעצור אותן מלהתפרץ במפל דמעות מעיניו ולצרוב אותו בכאב של עצמו.

דמעה אחת זלגה מעינו השמאלית, אך הוא לא פקח את עיניו.

כמה שניות לאחר מכן, הוא חש בלחץ המשתחרר מכתפו, ואת ידו של פראנק מוחה את הדמעה בעדינות. הוא פקח את עיניו, פוגש במבטו של פראנק. מבט מבולבל, דואג, אך מעל הכל- מופתע.

עברו שנים מאז הפעם האחרונה שג'רארד בכה. שנים.

פראנק הוריד את ידיו מכתפיו של ג'רארד, מניח לו להתיישב ולאסוף את רגליו אל חזהו. הוא נשען על הקיר בתסכול ובהה בידיו.

"פראנקי... בבקשה, אני... אל תספר למייקי." הוא לחש באימה, קובר את פניו בין ברכיו.

"ג'רארד, מה הולך פה? מייקי קשור לעניין? איך-" הוא החל, ואז נעצר בבת אחת, ההבנה מפציעה על פניו. "אוה, אלוהים, ג'רארד. חשבתי שכבר התגברת על זה."

ג'רארד לא השיב. הוא עצם את עיניו בחוזקה, מצמיד את מצחו לברכיו, כמקווה שגולגולתו תתפוצץ מעוצמת הלחץ.

"ג'רארד..." קולו של פראנק פילח בחדות את ראשו. ג'רארד הרים את ראשו, והביט בפראנק דרך מסך הדמעות שכיסה את עיניו.

"גם אני חשבתי שהתגברתי על זה."

פראנק נאנח בשקט, צובט את גשר אפו. אף אחד לא אמר כלום במשך כמה דקות, רק נשימותיו הכבדות של ג'רארד מונעות מהשקט להשתלט על החדר ולכלות אותם.

"למה לא דיברת על זה?" שאל פראנק לבסוף. ג'רארד משך בכתפיו, עדיין שותק. ואז משהו נשבר בתוכו והוא התפרק, הבכי פורץ ממנו ביבבות חנוקות והוא התחיל לרעוד בלי שליטה, לא מצליח לומר משהו.

פראנק משך אותו אליו לחיבוק מנחם, מעביר את אצבעותיו בשערו בתנועות מרגיעות. מרטיב את חולצתו, ג'רארד קבר את פניו בחזהו של פראנק.

"אני לא מסוגל ל-לסבול את זה יותר..." הוא אמר בשקט, קולו חנוק מבכי והוא עדיין רועד בלי שליטה.

"ששש... אל תדאג, ג'י, יהיה בסדר." פראנקי אמר בקול מרגיע. ג'רארד עצם את עיניו, מנסה להסדיר את נשימתו.

"החלומות האלה," לחש, "הם רודפים אותי. מוציאים אותי מדעתי."

פראנק הרחיק את ג'רארד מאחיזתו, כך שיוכל להסתכל עליו. "איזה חלומות?"

ג'רארד הניד בראשו בהיסטריה, עיניו עצומות בחוזקה. " אני לא רוצה ל-להיזכר."

"כמה זמן כבר יש לך את החלומות האלה?" קולו של פראנקי נשמע תקיף. ידיו נחות על כתפיו של ג'רארד, מונעות ממנו לשוב ולקבור את ראשו בחזהו של פראנק.

"מאז ש... שמייקי..." ג'רארד לא סיים את המשפט, משפיל את ראשו. "אני לא יכול להפסיק לפחד שהוא יעשה את זה שוב." הוא לחש לבסוף, קולו נשבר.

פראנק נאנח, עוצם את עיניו לרגע. "ג'רארד, הוא לא יעשה את זה שוב."

"איך אתה יכול להיות בטוח? אתה לא יכול לדעת – " ג'רארד החל בקול סדוק, אך פראנק קטע אותו.

"כי הוא מאושר! יש לו את אלישיה, והוא אוהב אותה. יש לו אותי ואת ריי ואת בוב... יש לו אותך, ג'רארד." הוא לחש את המשפט האחרון, כמעט מיואש. ג'רארד רק שתק והשפיל את ראשו, דמעות זולגות על לחיו. "ג'רארד, אני מבטיח לך, אני נשבע לך, שהוא לא יעשה את זה שוב." פראנק משך אליו את ג'רארד לחיבוק נוסף, מרגיש כיצד הוא נרגע מעט, שריריו הופכים רפים באיטיות.

"תנסה לישון קצת, ג'רארד. הכל יהיה בסדר." הוא לחש באוזנו, והרפה מהחיבוק. ג'רארד מחה את הדמעות מלחיו ועיניו ונשכב על המיטה. פראנק נישק קלות את מצחו. "לילה טוב, ג'י." הוא קם ללכת, אך ג'רארד החזיק בידו, מונע ממנו ללכת.

"רגע, פראנקי." הוא לחש, קולו עדיין חנוק מעט מדמעות. " אל תשאיר אותי לבד."

פראנק הביט בו, מופתע מעט. "א-אוקיי, אני אשאר. אם אתה רוצה."

ג'רארד לא אמר דבר, אך נצמד אל הצד המרוחק של המיטה, מפנה לו מקום. פראנק נשכב לצידו, מכסה את שניהם בשמיכה. רגע לאחר מכן, ג'רארד הצטנף כנגדו, תוחב את ראשו בשקע צווארו של פראנק.

"תודה, פראנקי." לחש, שפתיו מרפרפות על העור של צווארו עם כל תנועה.

פראנק נרעד קלות מהמגע, וידו גיששה מעט על צדי גופו כדי לאחוז בידו של ג'רארד. "אתה יודע שאני תמיד פה. לילה טוב, ג'רארד."

"לילה טוב."

"And through it all,

How could you cry for me?

Because I don't feel bad about it.

So shut your eyes,

Kiss me goodbye,

And sleep.

Just sleep."

...

אנשים, החייתי את המגירה, מגיעות לי תגובות!