אי שם ב2004 הייתי ילדה בת 16, שפתחה בלוג כי זה מה שהיה לעשות אז, לא היה פייסבוק...

כתבתי שם בקדחנות כל הזמן, היה בלוג טוב גם, הרבה זכרונות רשומים, והייתי נחושה בדעתי להמשיך. 4 שנים תיחזקתי אותו נהדר.

תיכון, עבודה, צבא.. שרד.

עד שהגעתי לעגלות- אז הפסקתי לעשות בערך כל דבר שהוא לא עבודה.

אז הזנחתי את האהבה הראשונה שלי בחיים- כתיבה, ופניתי למשהו מנחם יותר.. כסף.

מתישהו שם במהלך השנים גיליתי צד שלא יכלתי לחשוף לאחרים, לא בפומבי, לא למשפחה.

לא שיש במה להתבייש, אבל עדיין- אם תטיילו פה קצת, תבינו שיש לי ראש די מלוכלך- אבל סקסי.

אז פתחתי את נווה המדבר שלי, פה.

וגם פה הלך טוב- די טוב- עד שהזנחתי גם אותו.

אתם מבינים? כתיבה טובה נובעת מהשקעה פוקוס וריכוז מוחלט במטרה לעינייך.

כך יצאו היצירות האלה שגם אני לעיתים מופתעת מהיכולת שלי להעביר תשוקה במשפט או שניים.

גם פה הפסקתי.

ועכשיו אני כותבת.

הייתה לי אפשרות לחזור לשני הבלוגים כמובן- באחד ידעו מי אני, בין מאות התמונות שיש שם, השם שלי, הפרטים שלי,

דרך לספר לחברי ומשפחתי מה עובר עלי בלי להתברבר עם כל אחד ואחד.

או האפשרות לחזור לפה, שפה במובן מסוים הייתי אני יותר מבכל מקום אחד, פה יש אנשים זרים שלא מכירים אותי אבל מכירים יותר מדי.

אולי זו בריחה לכתוב בלוג אינטימי באנונימיות מוחלטת- וכן, לתקופה מסוימת שני הבלוגים היו קשורים אחד לתוך השני.

עברו שנתיים מאז המשחקים שלי בישראבלוג. והאמת שנהנתי פה.

אני אשאר אנונימית אבל אחלוק פה ושם.

אני מקפיצה פה את הבלוג הזה לצפייה או קריאה, כדי להזכר בזמנים טובים יותר.

ואני אנסה- אנסה את מזלי להשתפשף בכתיבה- אחרי הרבה זמן בלי.

חכו לדברים טובים.