אני חושבת שכבר בחדר הלידה דניאל זכה לכינוי "נושי". זה פשוט התלבש עליו כל כך טבעי, כי הוא היה כזה חמוד ונוש.
אני מודעת לכך שזה טיעון
שמתאים לילדה בכיתה ג', אבל זו באמת הסיבה! אז עכשיו אנחנו
קוראים לו ככה כל הזמן, עד כדי כך שהשבוע אנדראה אמר לי שבטח
הילד בכלל לא יודע שקוראים לו דניאל. ובכן, למקרה שהוא יקרא את הבלוג יום אחד, אני מתחילה
להשתמש גם בכינוי.
סתם, שיידע שמדברים עליו! ושתדעו גם אתם..
וחוץ מזה עוד לא לגמרי התרגלתי לשם הרשמי...
עוד לא התרגלתי # 1
שבועיים אחרי הלידה, אני יושבת בחיפה אצל לילך, שגם ילדה לא
מזמן. הסלון מלא בלאגן, ילדים וחברות לפני, אחרי ותוך כדי לידה (ענבל הייתה עם
צירים!! ומזל טוב בהזדמנות הזאת להולדת הקטנטן!!). בשלב מסויים פונה אליי חברה של
לילך ושואלת אותי איך קוראים לנושי. אני מסתכלת סביב, מהססת, מנסה להיזכר, ורק
אחרי עשר שניות מביכות קולטת שגם אני אמא, ושקוראים לו דניאל.
הראשונה שחטפה הייתה לירון, בת דודה שלי. עשינו לנושי
אמבטיה וכשהפניתי לרגע את המבט כדי להביא לה מגבת, שמעתי אותה צווחת. החזרתי
את הראש וראיתי זרם זהוב מיתמר מעל ראשה. לקח לי כמה שניות להבין שהבן החצוף שלי
משפריץ בלי חשבון, ועוד עושה פרצוף תמים תוך כדי כך. למזלה הרב, הפצפון טרח להשקיע
בזרם כל כך חזק, שזה עבר לה מעל הראש בלי לפגוע.
הבאות בתור היו שתי דודותיי, שנפגעו בעת החלפת חיתול. אחריהן
הגיעה שרון חברה שלי, ואז אורית, והספה של סבתא שלי. בכל אותן הפעמים הקפיד
הפיצפון על פרצוף כל כך תמים והבעת "זה לא אני", שלכל הסובבים התחשק
לאכול אותו על אף האירוע. אנדראה ואני עמדנו משועשעים מהצד, מבסוטים שדווקא לנו זה
לא קורה ונהנים מהמגניבות השובבה של הצאצא.
נו, וכמובן שאז קרה הצפוי מכל.. אז לכל מי שנרטב והתעצבן שאנחנו
נשארים יבשים – תירגעו. השבוע בעת החלפת חיתולים חטפנו אותה שנינו, בהפוכה
ובהרבה-יותר-גרוע. כי במקום שפריץ נוזלי זהוב קיבלנו, כל אחד בתורו ו"בשידור
חי" (ואני לא אפרט יותר מזה, מבטיחה), עיסה ירוקה-צהבהבה. נוזלית אף היא,
אגב.
יאק!
ואפרופו – לפני שילדתי, בכל פעם שעשיתי פרצוף נגעל נוכח הקקי
של הילדים של החברות, הן הבטיחו לי בהן צדק שכשמדובר בקקי של הילד הפרטי שלך – זה
ממש לא מגעיל. הגדילה לעשות לירון, שציינה שהיא ממש שמחה לראות קקי בחיתול
של הילד ("זה מראה שהוא משתחרר מהגזים!"). בתקופת ההריון הבטחתי לחברותי
שעדיין לא ילדו שאשבור את כל קשרי השתיקה הקשורים בהורות, והתחייבתי לדיווח ישר
והגון על "איך זה באמת". אז הנה, אני מפריכה את המעשייה הנבזית הזו, שלא
ממש ברור איך קניתי אותה מלכתחילה (הרי זה כמו להגיד שכוס עם שיניים תותבות, אם היא
שייכת לסבא הפרטי שלך, היא מראה מלבב ואסתטי).
שלא תטעו, אני מאד שמחה שהמטבוליזם של הילד תקין, בחיי, ואני
בהחלט מעדיפה להחליף את החיתולים שלו מאשר של ילדים אחרים, אבל מה לעשות שעיסה
חרדלית-נוזלית מרוחה על חיתול לא באה לי טוב בעין!
ממזמורי השבוע
נושי נרדם תוך כדי הנקה וכל הניסיונות להעיר אותו עולים
בתוהו. בצר לי, אני מנסה להסביר לו את עובדות החיים:
חמודון, יפיופון,
תינוקון מתוקון,
אם לא תאכל עכשיו
לאמא לא יהיה חלב!
עוד לא התרגלתי # 2
קבענו לנושי תור לבדיקה שגרתית אצל הרופא. יומיים אחר כך
מתקשרת המזכירה להקדים את התור.
מזכירה: שלום, זאת אמא של דניאל?
אני: לא.
מזכירה: זאת לא טלי?
אני (נזכרת בנתיים שאני כבר אמא ושמה שאני מחזיקה ביד זה תינוק): אה
כן, זאת אני, סליחה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
