כל כך הרבה השתנה בחיים שלי מאז הפעם האחרונה שכתבתי פה.. החיים שלי שוב משתפרים לאט לאט, אני לוקחת תרופות והולכת לשיחות עם פסיכולוגית, בקיצור מוציאה את עצמי מהבוץ. המפקדות שלי מהטירונות שומרות איתי על קשר ומעודדות אותי כל פעם מחדש, יש לי חבר חמוד ותומך ואני סוף סוף מרגישה שייכת לאנשהו.. אני מתנדבת בבית ספר יסודי עם כיתות ה-ו בדבר שנקרא צעירים בונים עתיד (צבע) והילדים שם מתים עליי פשוט וזה הכי כיף בעולם...
אבל כמו תמיד יש משהו שחייב ללכת נגדי! חברה ממש טובה שלי התחילה לצאת עם האקס שלי, כן עם ודים. זה שהפך אותי לשטיח רצפה שלו ודרך עליי אינספור פעמים. חברה שלי שהכירה בינינו מלכתחילה. אמרתי לה שאני סבבה עם זה ובהתחלה באמת הייתי. אבל אני מרגישה כאילו היא לא הקשיבה לי אני הרי סיפרתי לה איך הוא היה מתייחס אליי! כל פעם שאני רואה תמונה שלהם ביחד אני מרגישה צביטה בלב, אני מקווה שהוא השתנה בשבילה ושהוא לא ייפגע בה בסוף, אבל לי יהיה קשה לפגוש אותו. אני לא יכולה. אני חשבתי שהכל עבר אבל נשאר כל כך הרבה- כל כך הרבה טינה.. ומה עוד כבר יכול להשאר לי מבן אדם שהייתי מוכנה להקריב בשבילו את החיים והוא ניצל את זה..
אני בחיים לא אשכח את הפעם שנסעתי עד ירוחם בשביל להביא לו מפתח של המשאית שהוא שכח בבית רק כדי שהוא יוכל לישון בבאר שבע ולקום יותר מאוחר ביום למחרת וכשאני באתי אליו לישון וביקשתי שיפגוש אותי בתחנה הוא אמר לי "אין לי כוח להתלבש אני משחק במחשב תבואי לבד". וזה היה היחס שלו כלפיי הרבה זמן!
אני יודעת שאני לא אוכל להזמין אותו אליי הבייתה או לכל מיני אירועים שלי ואם אני אזמין רק את נינה היא לא תבוא. הוא עומד עכשיו ביני לבין חברה ממש טובה שלי ואני לא יודעת מה לעשות. אני מרגישה אבודה :(((((
בבלוג זה
בכל הבלוגים
