And more then ever I hope to never fall, when enough is not the same it was before

Don''t walk away, don''t walk away... oh when the world is burning

RSS: לקטעים לתגובות

הבלוג חבר בטבעות:

גיטריסטים

דיוויד קוק השולט

מקיף ה'

3/2010

letters from beyond the grave

אני עדיין חיה, עדיין עומדת ונושמת, אבל את הנשמה שלי, את כל מה שנשאר מהתמימות שלי, מכסה האדמה, מכסים הפרחים. אני ניסיתי להחיותה, אבל כנראה גם הנשמות, כמו האנשים עצמם, לא חוזרים לחיים אחרי שהם מתים. מה שנוצר הוא אשליה, הולוגרמה, שמתפרקת ברגע שהמקור שלה עוזב.
איזה טעם יש בכלל בחיים שהם אינם חיים? בחיים בהם אני חיה בשביל המשפחה שלי, והמשפחה שלי מפורקת ומפרקת אותי, בחיים בהם אני חיה בשביל לעזור לאחרים בעוד שאני מרגישה שאף אחד לא עוזר לי... בחיים בהם אני חיה בשביל המטרות אבל הן מאכזבות אותי?! מה הטעם?
ועכשיו, כל פעם שאני רושמת כדי להוציא את הרגשות, אני מרגישה שאני כותבת מכתבים מתוך הקבר. מין פוסטמורתם כזה... וביומיום אני עוטה על עצמי את הדמות השטוחה ורדודה של אלינה השמחה אלינה החייכנית אלינה הצוחקת.
זה הקבר שלי- המסכה הזאת, וכל פעם שמישהו גורם לי לחייך זה כאילו הוא שותל עוד פרח על הקבר.

נכתב על ידי , 20/3/2010 00:01
הצג תגובות הוסף תגובה הוסף הפניה קישור ישיר שתף המלץ הצע ציטוט

<< לקטע הקודם

לבלוג המלא

לקטע הבא >>

כינוי:

בת: 34

ICQ: 243589152

תמונה

הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , משפחתי וחיות אחרות , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לPrincess Scorpio אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Princess Scorpio ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)

שם משתמש:	סיסמה:
שכחת סיסמה?	זכור אותי
לפתיחת בלוג חדש

	חפש שם בלוג/בלוגר
	חפש בכל הבלוגים
	חפש בבלוג זה