מקום המסתור

היופי

-

מבעד להרים הגבוהות,

מבעד לבניינים הגבוהים,

מעל כול העשן,

ומעל לכול הרעש.

היופי עדיין קיים.

מבעד לכול הרע,

מעל לכול הדאגות,

מעל לכול הבכי,

מעל לכול הרוע.

היופי עדיין קיים.

שם,

לא רחוק.

אם תסתכל טוב.

תוכל לראות את זה.

תוכל לראות את היופי שנמצא מעבר להכול.

מעבר לקשת,

בדיוק מתחת לאפך,

מסתתר בחיוך שלך.

מחכה לך.

מחכה שתפתח את עיניך.

השמש זורחת,

והציפורים מצייצות,

הקשת מקשטת את השמיים.

מבעד לחלון, מעבר להרים, מעבר לרוע.

זה נמצא שם, והמקום הזה מחכה לך.

שיר נחמד שעלה לי לראש.

זה קורה לי לפעמיים.

כשאני מתיישבת מול המחשב.

הרבה דברים קורים בראשי.

ואז סוף סוף מגיע השיר שאני רוצה לכתוב עליו.

 הכול מתחבר לי פתאום.

והכול נראה לי ברור.

כשעכשיו אני יושבת ליד המחשב.

לובשת אוזניות,

ומייקל בובל נשמע מהם.

מדי פעם אני לוגמת מהתה.

שקט בבית,

הורי הלכו לטייל,

אחי ישן.

ואחותי בחדרה.

ואני יכולה לחשוב.

ואז הכול מתבהר.

אני פתאום מבינה שהשתנתי.

דברים ששנאתי ואהבתי שנה שעברה נראים מטופשים.

ואני יודעת, שאני עוטה מסכה.

וזאת הבנתי מהפוסט והתגובות הקודם.

אני לא מבינה איך יכולתי להיות כול כך עיוורת.

אבל עכשיו אני יודעת למה הרגשתי רע.

למה הייתי בדיכאון.

כי עכשיו הבנתי,

עכשיו ראיתי.

שיש עליי מסכה שעולה תמיד בביה"ס.

עכשיו אני רואה שהמסכה שאני לובשת,

סופגת הכול.

וזה ממש נמאס לי.

אני רוצה להיות אני, ולא אף אחד אחר.

זה פוסט ארוך?

אני ממש צריכה ללמוד לעשות פוסטים יותר ארוכים.

ולעשות יותר פוסטים.

טוב.

אז שתהיה לכם שבת שלום.

וסוף שבוע מהנה, ורגוע.

אוהבת את כולכם,

וסוגדת לכולכם!

3>