לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מקום המסתור


מקום מיסתורי,נמצא במרחק, מקום אשר אף רגל אדם לא דרכה.מקום בו יצורים מרתקים חיים.החלומות


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2007    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

11/2007

שרשרת.


 

מנגינה מדהימה, הייתי רוצה לשתף אתכם בה.

שרשרת תלויה על צווארה,

שרשרת שהיא נשאה מאז שהייתה ילדה קטנה.

שרשרת שהייתה רק חוט בהתחלה.

אך אז, הוא, סיפר לה.

והשרשרת התחילה להתמלא.

 

הוא היה איתה מאז שהייתה ילדה קטנה,

הוא נתן לה את החרוז הראשון.

החרוז הראשון שעד מהרה עלה על החוט,

והפך לחרוז הראשון, לזיכרון ראשון בשרשרת.

 

הוא היה חשוב לה,

הוא היה האדם היחיד שהיא יכלה לחייך אליו,

הוא היה האדם היחיד שהקשיב לה,

הוא היה האדם שנתן לה את הזכרון הראשון.

 

הוא לימוד אותה הכול,

שינה אותה בדרך חיובית,

ועזר לה לאסוף עוד זכרונות, וחרוזים.

וכך השרשרת גדלה.

 

כשהיא הייתה איתו היא למדה הרבה על החיים,

והיא למדה לאהוב אותו בכול דרך,

לא יכלה לחיות בלעדיו,

וכך גם החרוזים בשרשרת.

 

כשהוא עזב.

היא חשבה שהיא לא תצליח לחיות,

שליבה נשבר, ושהיא לא תוכל להמשיך.

שהשרשרת נקרעה, והחרוזים התפזרו על הרצפה.

 

אך אז הגיע משהו אליה,

והיא חייכה.

היא לקחה חרוז כחול והשחילה אותו אל החוט,

הוא עזב, ועוד זיכרון נוסף צורף.

הרי הוא עזר לה, לאסוף עוד זיכרונות,

וחרוזים.

 

עוד קטע שעלה לי כשהתיישבתי לי המחשב.

בעצם למה שהתכוונתי הוא שהחיים הם כמו שרשרת,

תמיד יגיע אדם אשר יעזור לך להוסיף עוד חרוז,

וכשהוא ילך, זה לא סוף העולם,

כי תמיד יגיע משהו, מישהו, אחר.

והוא זה שיעזור לך להוסיף זיכרונות.

לשרשרת החיים.

ואז,

אתה תוכל ללבוש את השרשרת בגאווה.

ולהגיד שזה שלך.

שאלה החיים שלך. ושאלה הזיכרונות,החרוזים שלך.

 

אני יודעת שלא עדכנתי הרבה זמן.

כי פשוט אין לי זמן פנוי,

אני מעדכנת רק עכשיו,

אחרי שבוע עמוס.

שכנראה יחזור על עצמו במשך כול השנה.

טוב נוו..

גישה אופטימית,

גישה אופטימית.

ירד גשם.

והיה גם ברד,

הבעיה היחידה שהייתי סחוטה במים.

אבל בכיף,

כול עוד ירד גשם אני אסתובב עם מטרייה.

אני אוהבת את הגשם,

זה דבר כול כך מקסים וטהור,

אתה יכולה להסתובב בגשם והוא לא יגרום לך להרגיש רע,

אתה יכול לשתות אותו ולא יכאב לך כלום.

הוא לא מזיק.

הגשם כול כך עדין,

והריח והרוח שאחריו נותנת לי להרגיש שלווה.

אני לא יודעת מה קורה אצלי.

אני מרגישה גרוע.

כאילו שהכול חסר טעם,

כאילו שאין סיבה לקום בבוקר.

כמה נורא זה יכול להיות?

שמעתי לא מזמן שיר של מייקל בובל,

שיר שהיו שם שורות מדהימות:

איך אפשר לגרום לטיפות הגשם להפסיק לרדת?

איך אפשר לגרום לשמש להפסיק לזרוח?

איך העולם מסתובב?

איך מפסידן יכול לנצח?

*

מדהים!

הזמר הזה פשוט מוכשר.

טוב.

נגמר לו עוד עידכון.

תודה שאתם קוראים כאן.

 

   Pearls

נכתב על ידי , 22/11/2007 21:31  
23 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי: 

בת: 32




5,588
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לבדם קר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על בדם קר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)