מקום המסתור

אני אוהבת את סרטי דיסני.

כיבאמת יש להם משמעות נסתרת.

אז הינה שיר מקסים, מטרזן.

שעון עץ
-

השעון מעץ עומד על שולחנך,

אמור לך כמה זמן נשאר,

הוא מתקתק בקולי קולות

ואת שותקת

מקשיבה לזמן עובר.

את נושמת נשימה עמוקה,

ושומעת את הזמן עובר ממש לידך.

את רואה את השניות עוברות,

ואז הדקות,

ולאחר מכן את השעות.

ומקבלת סיפוק,

שעצרת לרגע הסתכלת, נשמת,

נרגעת,ושמעת,

את מה שוקרה סביבך.

התקתוק נפסק,

הזמן עבר,

הזמן נפסק,

את חוזרת למציאות, יוצאת מהמחשבות,

ומסתכלת על השעון, ומחייכת.

מחליפה סוללה בעדינות,

והזמן ממשיך ללכת.

את שולטת בזמן,

את יכולה לגרום לו להפסיק,ולהמשיך.

אבל מה שאת צריכה לזכור, הוא דבר פשוט;

שהזמן עובר מהר.

וכדי לנצל כול שנייה, דקה, ושעה.

לבנתיים השעון מעץ שעומד על שולחנך,

ימשיך לתקתק,

בקולי קולות.

אני יודעת שהזמן לא בשליטתנו.

ושזאת רק אשליה שאנחנו שולטים בזמן.

אבל למה שהתכוונתי בקטע,

הוא שצריך לעצור לרגע,

לעצור ולהסתכל מסביב.

להירגע,

לנשום,

לראות,

להקשיב,

לזמן שעובר.

לדברים מסביבך.

ולראות את היופי האמיתי שבדבר.

אז כן,

אני מתחילה להירגע קצת,

וכן אני מתחילה לחשוב קצת,

וכן אני משתנה הרבה.
זה פשוט מפתיע איך אדם יכול להשתנות,

כול כך הרבה, בזמן כול כך קצר.

אבל אני לא יכולה עם השינויים האלה,

אני באמת שלא רגילה לשינויים.

אני אפילו לא יכולה לטעום אוכל חדש מבלי להיגעל,

אני לא יכולה לישון במיטה זרה,

ואני לא יכולה בלי האנשים שהתרגלתי אליהם.

אז איך אני יכולה להיתרגל לשינויים הרבים

שקורים לי עכשיו?

אני אוהבת דברים אחרים,

נמאס לי מדברים אחרים,

שונאת דברים אחרים.

העננים שקודם היו חסרי משמעות בשבילי,

עכשיו,

הם משהו שמסמל חופש, דמיון.

הגשם שקודם היה חסר משמעות בשבילי,

עכשיו,

הוא נראה לי יפיפה ומרגיעה.

אני יודעת שעם הזמן אני התרגל,

ואני יודעת שבזכות זה אני אהיה אדם טוב יותר.

כול אחד צריך לקבל את השינוי,

כול אחד צריך לדעת להמשיך.